בג"צ 2348/00

תקציר

פרס ישראל הוענק לשולמית אלוני על מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. עותר טען כי יש לבטל את ההחלטה או לשקול אותה מחדש בשל מעשיה, הצהרותיו וכתביו של אלוני. העותר ביקש מבית המשפט להתערב ולהחזיר את העניין לוועדת השופטים של פרס ישראל לדיון מחודש. אולם בית המשפט סירב להתערב במקרה זה, שכן אין זה מתפקידו של בית המשפט להתערב בהחלטות הוועדות הנוגעות להענקת פרסים, וההנחה הייתה כי בידי הוועדה והשר כל המידע הדרוש לקבלת החלטותיהם. השופטת, השופטת ט' אור, הדגישה כי תקנות פרס ישראל אינן מחייבות את הוועדה להקליט פרוטוקולים או לחשוף את פרטי דיוניה, מה שהופך אותה למקרה ייחודי. השופטת ד' דורנר והשופטת י' טירקל הסכימו עם נימוקיה של השופטת אור, וזאת למרות הסתייגות מסוימת מכך שדבריו של אלוני מוגנים על ידי עקרון חופש הביטוי והביקורת הקשה שספגו מבית המשפט העליון. ככלל, העתירה נדחתה, והחלטת הוועדה להעניק את הפרס לאלוני עמדה בעינה.