ת"פ 34821-09-11

תקציר

בעקבות הסדר טיעון הודו שני הנאשמים באישומים המתוקנים נגדם. נאשם 1 הואשם באי מניעת פשע – ובפרט הצתת משאית בבעלות דודו מצד אמו – והורשע לפי סעיף 246 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. נאשם 2 הואשם והורשע בהצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, וכן בהיזק בזדון לרכב לפי סעיפים 413ה ו-413ב לחוק העונשין. במסגרת הסדר הטיעון הסכים התובע לבקש תסקיר מבחן על נאשם 1, ולהותיר את גזר דינו של נאשם 2 לשיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט שמע כי נאשם 2 שפך בנזין על המשאית של דודו והצית אותה באמצעות מצית, ואילו נאשם 1 - שידע על התוכנית - לא הצליח למנוע את העבירה ועזב את המקום עם נאשם 2. למשאית נגרם נזק בשווי 47,000 ₪. שני הנאשמים הכחישו את המיוחס להם וטענו כי הודו בעבירות כדי להביא לסיום ההליך המשפטי. בית המשפט הורה על תסקיר מבחן לשני הנאשמים. הדו"חות פירטו את נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, ואת התרשמותם של הקצינים מהם. הקצין שהכין את הדו"ח של נאשם 1 התרשם מהפער בין מעורבותו בעבירות הנוכחיות לבין מאפייניו הרגילים ואורח חייו; נאשם 1 הציג עצמו כאדם נורמטיבי, יציב ובוגר. הקצין לא המליץ על טיפול טיפולי, וסבר כי נאשם 1 אינו מסוגל לראות את הפסול שבהתנהגותו. בדו"ח על נאשם 2 צוין כי הוא בעל סף תסכול נמוך והערכה עצמית נמוכה, וכי הוא צפוי לבצע עבירות דומות בעתיד. לו הרשעות קודמות בגין החזקת סכין, איומים, חבלה ברכב והטרדה. שירות המבחן המליץ גם שלא להעניק טיפול לנאשם 2. התובע טען כי פשעו של נאשם 2 היה מתוכנן מראש ומסוכן ביותר, ונסיבות מזל מנעו ממנו לגרום נזק חמור או אובדן חיים. התובע ביקש עונש מרתיע, וציין את הפוטנציאל של עבירות הצתה לגרום נזק עצום. הסנגורים טענו כי יש להתחשב בהודאות לקוחותיהם, כמו גם בהסכם סליחה שנערך בין שני הנאשמים למתלוננת. השופט קבע כי קיימים הבדלים מהותיים בין רמות מעורבותם של הנאשמים בעבירה, ולכן יש להתייחס אליהם באופן ייחודי. השופטת נתנה משקל מסוים להסכם המחילה, אך ציינה כי הוא חסר חשיבות במידה רבה, שכן הוא לא פירט פרטים כלשהם על הפיצויים, ולא נחתם על ידי הנתבעים עצמם. השופט שקל את תסקיר המבחן השלילי, את חוסר החרטה שהפגינו הנאשמים, את מסוכנות העבירה ואת הפוטנציאל להישנות הפשע, וקבע כי יש להטיל על נאשם 2 26 חודשי מאסר בפועל, עם מאסר על תנאי נוסף של שנה. כמו כן חויב לשלם פיצויים למתלוננת, שהשופט בחר שלא לפרט. השופט ביקש תסקיר עבודות שירות לנאשם 1, ודיון נוסף בעונשו נקבע לפברואר 2013. בינתיים, שוחרר נאשם 1 תוך התחייבות עצמית. לנאשם 2 ניתנה זכות ערעור בתוך 45 יום, והוא נדרש להסגיר את עצמו לתחילת ריצוי עונשו בינואר 2013.