עפ"ג 41260-05-14

תקציר

השופט המליץ לעמיתו לדחות את הערעור על גזר דין קודם שניתן על ידי בית משפט קמא. הוא פירט מדוע יש לדחות כל אחת מטענות המערער. ראשית, באשר להסכם הפרוצדורלי בין הצדדים, לא התקיים התנאי להסכם העונשין של שישה חודשי עבודות שירות משום שהמערער הורשע בהליך נפרד בירושלים. מאחר שהמערערת היא זו שהפרה את תנאי ההסכם, טענה השופטת כי אין צורך לכבדו. יתר על כן, ההסכם לא לקח בחשבון את כל התרחישים האפשריים, ולכן לא ניתן היה לקיימו. עוד ציינה השופטת כי בית משפט קמא אינו מחויב להסכם ויכול לגזור על המערער עונש שונה. בהמשך לטענה בדבר הערכת המסוכנות, קבעה השופטת כי גם אם לא היה מקום לשקול את ההערכה, תסקיר שירות המבחן, תסקיר הנפגע והסנגור הפרטי שהגיש הנאשם הצביעו על מסוכנות גבוהה ונסיבות חמורות. השופט הדגיש כי תכלית הצדק אינה מתמקדת רק בזכויות הנאשם אלא גם בצדק חברתי ובהגנה על הציבור. במקרה דנן, בית משפט קמא איזן בין זכויות הנאשם והציבור וביסס את החלטתו על מידע עדכני וחוות דעת אודות הנאשם. באשר לקביעת העונש, הסבירה השופטת כי בית משפט קמא יכול היה לשקול נסיבות נוספות וכי בצדק עשה זאת במקרה זה. עוד הזכיר כי אין חובה להטיל עונש מקביל וכי ההחלטה להטיל עונשי מאסר רצופים מוצדקת במקרה זה, בהתחשב בשיקולי גמול, הרתעה והגנה על הציבור. השופט סיים בהדגישו כי לא הייתה עילה להתערב בעונשו של בית משפט קמא, שהיה ראוי ועולה בקנה אחד עם חומרת העבירה. הוא הציע לדחות את הערעור, דבר שעלה בקנה אחד עם דעתו של סגן הנשיא. השופט א' אליקים והשופטת ב' טאובר הסכימו עם פסק הדין.