סע"ש 38207-09-18

תקציר

התובע, רופא וטרינר המועסק על ידי המועצה המקומית הנתבעת, תבע את המועצה בגין הפרשי שכר, ימי חופשה ללא תשלום והטבות נוספות הנובעות מעבודתו. נקודות המחלוקת העיקריות היו האם התובע צבר ותק מקצועי מספק והאם המועצה קידמה אותו כראוי בהתאם לעבודתו ולשכרו. תחילה התייחסו השופטים לסוגיית ההתיישנות, וקבעו כי אכן תביעות התובע הוגשו בתוך תקופת ההתיישנות, שכן הן מתחדשות מדי חודש בו חל תשלום החסר. לאחר מכן פנו השופטים לגופו של עניין. הם קיבלו את טענת התובע כי הוא בעל הוותק המקצועי הנדרש וכי המועצה הפחיתה את דרגתו שלא כדין, דבר המזכה אותו בפערי שכר. עוד פסקו השופטים לטובתו של התובע בעניין זכאותו לימי חופשה שלא שולמו, הוצאות אחזקת רכב, דמי נסיעה, תוספת רופא וטרינרי, תוספת בריאות ממלכתית ותוספות שכר בשנים 2001, 2010 ו-2015. כמו כן נפסקו לתובע פיצויי התראה נוספים, פיצוי בגין אי העמדת כספים לקרן ההשתלמות ולקרן הפנסיה שלו והוצאות משפט. המועצה המקומית חויבה לשלם לתובע סכומים נקובים עבור כל אחד מהפריטים הללו, שכולם יישאו ריבית והפרשי הצמדה כנדרש בחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלוםם. השופטים ציינו גם את התנהלות המועצה לאורך המשפט, כמפורט בפרק "במהלך הדיון", שהשפיעה על החלטתם בעניין הוצאות המשפט. לשני הצדדים הייתה הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.