ת"א 39701-05-10

תקציר

פסק הדין דוחה שתי בקשות של המבקשים. הבקשה הראשונה מבקשת לדחות את התביעה נגדם בשל היעדר סמכות מקומית, ולחילופין להעבירה, לבית משפט מוסמך אחר, בית המשפט המחוזי מרכז. לטענת המבקשים, סמכות השיפוט המקומית נתונה לבית המשפט המחוזי מרכז באשר הם יושבים בתחום שיפוטו. עם זאת, השופט קובע כי לבית המשפט המחוזי בתל אביב סמכות מקומית בהתבסס על המקום שבו נוצרה ההתחייבות, כאמור בהסכם. השופטת מדגישה כי בשלב זה בית המשפט אינו בוחן לגופן של הטענות ויש להתייחס לשאלת תוקפו של ההסכם במהלך התביעה עצמה. לפיכך, בקשת הדחייה מחוסר סמכות מקומית נדחית. הבקשה השנייה מבקשת לדחות את התביעה בעילה של התיישנות וקיומו של הסכם ויתור תקף. באשר לתקופת ההתיישנות, טוענים המבקשים כי התביעה הוגשה שני עשורים לאחר שקמה עילת התביעה. המשיב טוען מנגד כי עילת התביעה התגבשה לאחרונה, לקראת סוף שנת 2003. השופטת מסכימה כי טענת ההתיישנות מחייבת בירור מעמיק ולא ניתן להכריע בה בשלב הדחייה על הסף. באשר להסכם הוויתור, קובעת השופטת כי שאלת תוקפו, ובפרט טענת הכפייה של המשיב, כרוכה בבירור עובדתי שלא ניתן להתייחס אליו ללא שמיעת ראיות. מאחר ששאלות אלה עומדות במרכז המחלוקת, קובע השופט כי יש לדחות את שתי הבקשות לדחייה על הסף. המבקשים נדרשים לשלם למשיב 2,500 ₪ כפיצוי בגין הבקשות.