ת"א 49929-10-12

תקציר

התובע, הבעלים של מרכז בל בירושלים, תבע את הנתבע, בנק שחכר שטחים במרכז במשך 999 שנים, לסיים את השכירות. התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות בכך שהתנגדה לבקשת התובעת להקלות בנייה, התקינה מכונות בנקאיות אוטומטיות על קירותיו החיצוניים של הנכס ללא אישור והציבה שלטים על הקירות ללא הסכמתה מראש של התובעת. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה מנגד כי התובעת הפרה את ההסכם בכך שתחזקה באופן לקוי את המרכז. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובע. בית המשפט קבע כי התנגדות הנתבעת לתוכנית הבנייה הייתה סבירה ולא הפרה את הסכם השכירות, שכן היא נועדה למנוע פגיעה בלתי סבירה בעסקי הנתבעת. באשר למכונות הבנקאיות האוטומטיות, מצא בית המשפט כי הנתבעת קיבלה הסכמה משתמעת מהתובע להתקנת המכונות, למעט מכשיר אחד שהותקן ללא הסכמה בשנת 2011. עם זאת, התובע היה חייב להסכים להתקנה זו על פי העקרונות הכלליים של דיני החוזים ויכול היה לגבות תשלום סמלי בלבד. לגבי השלטים קבע בית המשפט כי הנתבע קיבל את הסכמתו המשתמעת של התובע וכי טענות התובע חוסות תחת חוק ההתיישנות וההתיישנות. בנוסף, בית המשפט שקל את טענותיה הנגדיות של הנתבעת אך מצא אותן מיותרות בשל דחיית טענות התובע לגופן. משכך, דחה בית המשפט את בקשת התובעת לבטל את הסכם השכירות והורה לתובעת לכסות את הוצאותיה המשפטיות של הנתבעת ושכר טרחת עו"ד בסך 120,000 ₪.