בע"מ 1801/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם הנוגע לביטול צוואה. הרקע למקרה נוגע לסכסוך משפחתי בין ילדיו של אדם שנפטר והתגרש מאמו. הילדים חולקו לשני מחנות, כאשר המבקשים היו ב"מחנה האב", והמשיבים היו ב"מחנה האם". המחלוקת נסובה סביב שתי צוואות שכתב המנוח, אשר הוריש את כל רכושו למבקשים. המשיבים טענו כי המבקשים נטלו חלק בעריכת הצוואות ועל כן, לפי סעיף 35 לחוק הירושה, שתי הצוואות בטלות. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הסכים עם המשיבים וביטל את הצוואות. לאחר מכן ערערו המבקשים על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה לחופשה כדי לערער על פסק דין זה בפני ערכאה גבוהה יותר, שגם היא נדחתה. ההכחשה מבוססת על ההבנה כי המקרה אינו מעורר שאלה משפטית כללית מעבר לתחום הצדדים המעורבים. טענות המבקשים, שבמרכזן נפלו טעויות לכאורה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, לא נחשבו לעילות מספיקות לערעור, שכן התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות מוגבלת. זאת ועוד, פרשנותו של בית המשפט לסעיף 35 לחוק הירושה כפי שהוחל על נסיבות המקרה לא הצדיקה ערעור נוסף. חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת, כאמור בחוק, נשמרה, והשתלשלות האירועים המתוארת בפסק הדין נחשבה כהתערבות אסורה בעריכת הצוואה. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור.