ת"א 600-03-19

תקציר

בסכסוך בין הגיסים על הבעלות בחברה שניהלה שני עסקי מזון וקמעונאות, הושג הסכם פשרה, לפיו התובע ירכוש את מניות הנתבע תמורת סכום כסף מסוים. מאחר שהתובע שילם לספקים יותר מהצפוי, הוא דרש ניכוי מחובתו לשלם את ההלוואה או פיצוי מהנתבעת. עוד טען התובע כי הנתבע הצהיר הצהרה כוזבת בדבר חובות החברה לספקים וביקש הקלות כספיות שונות, לרבות הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם. בתוך כך, הנתבע טען מנגד כי התובע הפר את התחייבותו לשלם את תשלומי ההלוואה וביקש מבית המשפט להורות לתובע לשלם את הפיצויים עליהם הוסכם בהסכם, כמו גם סעדים כספיים נוספים. בית המשפט מצא כי הצהרת הנתבעת בדבר חוב הספקים לא הייתה מטעה והתובעת לא הייתה זכאית לכל ניכוי או פיצוי בגין טענה זו. עוד נקבע כי התובע אכן הפר את התחייבותו לשלם את ההלוואה ולכן היה חייב בתשלום הנתבע בסך של 34,100 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, וכן את הפיצוי המוסכם בסך 50,000 ₪. בית המשפט דחה את תביעת התובע במלואה וקיבל את תביעתה שכנגד של הנתבעת, תוך שהוא מורה לתובע לשלם לנתבע את הסכומים האמורים, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים וניתנה ביום 24.12.2021.