ע"א 5118/13

תקציר

המערער, שהיה שותף בשותפות, ערער על ההחלטה כי שמו הטוב הוא רכושו האישי ולכן אינו ניתן להעברה, בעקבות מכירת מניות השותפות שלו לחברה. הערעור התמקד בטיבה של עסקת המכר, בשוויה ובשאלה האם יש לראות בה עסקה מלאכותית. בית המשפט הבהיר כי שמה הטוב של המערערת היה הסיבה העיקרית לכך שהלקוחות בחרו בשירותי השותפות וכי החברה לא הייתה מושכת לקוחות אלה אלמלא המערערת. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי שמו הטוב של המערער אינו ניתן להעברה ואישי לו. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי תוכנה הכלכלי ומהותה האמיתית של העסקה הם מכירת זכותו של המערער בשותפות, החייבת במס רווחי הון. עוד טען המערער כי העסקה צריכה ליהנות מפטור ממס לפי סעיף 104א לפקודה. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו משום שהמערער לא יידע את המשיב על העסקה וקיבל תמורה נוספת מעבר לזכויותיו בחברה. על אף שלא נדרשה התייחסות לסוגיית אופייה המלאכותי של העסקה, דעת הרוב של בית המשפט ציינה כי הניסיון להציג את העסקה כמכירת מוניטין, חותר לכאורה תחת תכליתה של הטבת המס. לבסוף נדחה הערעור, והמערער חויב בתשלום הוצאות בסך 25,000 ₪, דבר שהביא לאישור פסק דינו של בית משפט קמא.