ערר 1038/18

תקציר

ועדת הערר דחתה את טענת המערערים בדבר זכותם לבנות זכויות בנייה נוספות לדירתם. המערערים טענו את טענותיהם על שני עקרונות; הראשונה היא שיוכלו לממש את מלוא פוטנציאל הבנייה של דירתם, ולכן יש לאשר הקלה לחריגות מתוכנית הבנייה. הטענה השנייה טענה לאפליה, שכן דירות אחרות במתחם אושרו בגין חריגות. הוועדה מצאה כי בניגוד לדירות אחרות, דירתו של המערער הייתה בקומה עליונה, ותכנית הבנייה דווקא העדיפה את הדירות העליונות. עוד ציינו כי אישורים קודמים של חריגות אינם מחייבים את הוועדה המקומית להמשיך ולאשר אותם, במיוחד כאשר הבנייה הקיימת אינה מאפשרת מימוש מלא של זכויות בנייה, והמתחם מיועד לשימור. הוועדה הדגישה כי החלטת הוועדה המקומית לדחות את בקשת המערערת הייתה מוצדקת משום שאיזנה בין זכויותיהם של כלל בעלי הדירות במתחם, וגם משום שהבנייה המוצעת אינה ממ"ד סטנדרטי. זאת ועוד, טענות המערערת בדבר אישור מחלקת השימור נמצאו בלתי רלוונטיות, שכן הן לא התייחסו לכל היבטי התכנון והרישוי. הוועדה הסכימה עם קביעת הוועדה המקומית כי הבנייה בקומת הגג תחרוג מהתכנית החלה, ולכן נדרשה הקלה. לבסוף, ועדת הערר תמכה בהחלטת הוועדה המקומית בעניין המחסן המבוקש, ומצאה כי סביר שלא לאפשר עבודות פיתוח לגישה חיצונית למחסן. ככלל, הערר נדחה, והוועדה לא מצאה עילה להתערב בהחלטות הוועדה המקומית בנוגע לבקשות המערער.