ת"א 1030/98

תקציר

התובע, שנפגע מכדור שירה חייל צה"ל בשנת 1991, תבע את המדינה על נזקים. הירייה פגעה בראשו של התובע וכתוצאה מכך נגרם לו שבר בגולגולת ואפילפסיה. חומרת נכותו של התובע הייתה שנויה במחלוקת, כאשר המומחה מטעם התובעת קבע 40% נכות והמומחה מטעם הנתבעת לא יכול היה לייחס ערך בשל היעדר נתונים אובייקטיביים. הסוגיה המרכזית הייתה האם המדינה אחראית לנזקיו של התובע. בתביעתו הראשונית של התובע צוין כי החייל ירה לעברו ללא סיבה בעת שעמד במרפסת ביתו, אך זו תוקנה כך שתיארה את הירי כ"מקרי". התובע ואמו העידו כי התובע ישב בתמימות במרפסת ביתו בעת שנורה, אך עדויותיהם לא היו עקביות וסתרו זו את זו במספר נקודות. בתוך כך, העיד החייל כי התובע היה חלק מקבוצה שיידתה אבנים לעבר הסיור וכי הירייה נורתה כאזהרה וכוונה לפלג גופו התחתון של התובע. השופט מצא את גרסת החייל לאירועים אמינה יותר ועולה בקנה אחד עם ההיגיון, וציין את אופיו הדינמי והאלים של האירוע ואת קבלת ההחלטות המהירה של החייל תחת לחץ. נקבע כי מעשיו של החייל לא היו רשלניים וכי תביעת התובע נעדרת שחר. משכך, דחה השופט את התביעה והורה לתובע לשלם הוצאות בסך 20,000 ₪ לנתבע.