רע"א 59280-02-17

תקציר

המשיב, יבואן של מוצרים ממותגים מהמזרח הרחוק, היה מעורב במחלוקת עם המדינה בעניין המכס. המדינה ביקשה לחייב את המשיב לכלול דמי תמלוגים בשווי טובין מיובאים לצורכי מכס, מה שהוביל לתביעה כספית בסך 158,416 ₪. המשיב טען כי רכיבי המע"מ ומס הכנסה בהודעות הגירעון של המדינה אינם נכונים. במסגרת ההליך המקדמי ביקשה המדינה מהמשיב גילוי ועיון במספר מסמכים הנוגעים ליבוא הטובין הממותגים. מסמכים אלה כללו התכתבויות, תצהירים, הסכמים ואישורים הקשורים ליבוא בשנים 2010-2011. בית משפט השלום בתל אביב דחה חלקית את בקשת המדינה, והוביל את המדינה לערער על ההחלטה. הערעור נדחה בנימוק שבקשת המדינה רחבה מדי, מכבידה ואינה נחוצה באופן סביר. בית המשפט צידד במשיב, וציין כי המדינה כבר ערכה חקירה והוציאה הודעת חיוב, ובקשות המסמכים הנוספות נראו כניסיון "לייחס שיפורים" לתשתית העובדתית של ההודעה. בית המשפט שקל גם את חלוף הזמן שחלף מאז היבוא הנדון, את הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים ואת הנטל המוטל על המשיב. בהחלטה הודגש כי אין לחייב את המשיב להמציא מסמכים או אסמכתאות שלא היו ברשותו או בשליטתו וכי המדינה, כנתבעת, אינה צריכה להכתיב למשיב את דרכי הוכחת טענתו. השופט הגיע למסקנה כי במקרה זה לא חל החריג לכלל של ערעור על החלטות ביניים רק בערעור על פסק הדין. לפיכך, בקשת רשות הערעור על החלטת בית משפט השלום נדחתה, והמדינה חויבה בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 6,000 ₪.