ע"א 464/75

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בין המערערת לבין המשיבים בנוגע לפרשנות הסכם בדבר יבוא והרכבה של מערכות ריהוט. בית המשפט המחוזי, בבואו לצד המשיבים, פירש את ההסכם כך שהמערערת מחויבת לספק למשיבים את כל מערכות הרהיטים המפורקים שייבאו מרומניה לצורך הרכבה ושיווק בישראל. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, בציינו כי לשון החוזה מצביעה על חובתה של המערערת לספק את כל המערכות המיובאות להרכבה על ידי המשיבים. בית המשפט הדגיש כי יש לפרש חוזה מסחרי כמגשים את תכליתו ולתת לו תוקף סביר העולה בקנה אחד עם פרקטיקות מסחריות. בית המשפט דחה את טענת המערערת בדבר טעות סובייקטיבית בהבנת תנאי החוזה, וקבע כי כל טעות כזו אינה משפיעה על עמימות ההסכם במידה שיש בה כדי לשלול את קיום הצוואות. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא צורך להשתמש בראיות חיצוניות לצורך פרשנות החוזה, שכן בהירות לשון החוזה תמכה די הצורך בפרשנותם של המשיבים. לפיכך נדחה הערעור, כאשר בית המשפט הורה למערערת לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 2,000 לירות.