בפ"ת 5589-05-26

תקציר

**ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום לתעבורה בעכו בעניין פסילת רישיונו של שי יפרח** **מבוא** החלטה זו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, בפני כבוד השופטת יונת הברפלד-אברהם, דנה בבקשת המבקשת (מדינת ישראל) לפסילת רישיונו של המשיב, שי יפרח, עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בגין עבירת נהיגה בשכרות. ההחלטה מספקת תובנות חשובות בנוגע למבחנים המשפטיים הנדרשים להוכחת ראיות לכאורה, להתבססות עבירת שכרות גם ללא בדיקה מדעית, ולשיקולי מסוכנות בעת קביעת תקופת פסילה. **המסגרת המשפטית: פסילה עד תום ההליכים** סעיפים 45 ו-46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, מהווים את הבסיס המשפטי לבקשות לפסילת רישיון נהיגה עד תום ההליכים. סעיף 46 קובע כי בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לפסול נהג מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לגמר בירור דינו, אם מצא כי נסיבות ביצוע העבירה או עברו התעבורתי של הנהג מצביעים על מסוכנותו לציבור משתמשי הדרך. כדי להיעתר לבקשה זו, על בית המשפט לבחון שני מבחנים עיקריים: 1. **קיומן של ראיות לכאורה להרשעתו של הנהג בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.** 2. **קיומה של מסוכנות הנשקפת מנהיגתו של הנהג, כפי שעולה מנסיבות המקרה ועברו התעבורתי.** **רף הראיות הדרושות בשלב הבקשה לפסילה עד תום ההליכים** בית המשפט מדגיש (פסקה 8) כי בשלב זה, אין עליו לבחון את משקלן הראייתי של הראיות או את מהימנותן. די בכך שיימצאו ראיות "גולמיות" שיש בהן פוטנציאל לקשור את הנאשם לעבירות המיוחסות לו, וכי סיכויי הרשעתו אינם אפסיים. מבחן זה נועד לאזן בין זכותו של הנאשם לחזקת החפות לבין הצורך להגן על שלום הציבור. **התבססות עבירת השכרות ללא בדיקה מדעית** אחת הסוגיות המרכזיות בהחלטה נוגעת לאפשרות להוכיח עבירת שכרות גם ללא בדיקה מדעית (ינשוף או בדיקת דם). בית המשפט מאמץ גישה פסיקתית רחבה (פסקה 11) וקובע כי ניתן לבסס קיומה של שכרות גם באמצעות ראיות נסיבתיות, כגון: * **התנהגות הנהג:** כפי שבאה לידי ביטוי בסרטוני מצלמות הגוף ובדיווחים השוטרים. * **התרשמות השוטרים:** ריח אלכוהול חריף, התנהגות מבולבלת או לא קוהרנטית. * **בדיקת מאפיינים:** אף שהמשיב סירב לבצעה, עצם הסירוב יכול להעיד על חשד. * **הודאות חלקיות של הנהג:** למשל, הודאה בשתיית אלכוהול גם אם בהמשך ניסה להתחמק ממתן פרטים. * **תוצאות חלקיות של בדיקות מכשיר:** כגון "אלכוהול בפה" או "נפח נשיפה לא מספיק" כאשר יש חשד סביר כי הדבר נובע מהתחמקות מכוונת. במקרה זה, בית המשפט מוצא כי התקיימו ראיות לכאורה גם לעניין השכרות הנטענת וגם לעניין סירובו של המשיב לבצע בדיקה. הוא מצביע על: * **הודאת המשיב בשתיית אלכוהול** (פסקה 13), לאחר הכחשה ראשונית, ועל ריח האלכוהול שעלה מגופו. * **כישלון חוזר ונשנה במתן דגימת נשיפה תקינה** (פסקה 12), כאשר במקרה אחד נרשמה תוצאה של "אלכוהול בפה", ובשניים נוספים "נפח נשיפה לא מספיק". * **התנהגותו של המשיב** (פסקה 13) אשר לא ציית להוראות השוטרת, דבר שיכול להשפיע על תוצאות הבדיקה. * **הסברים מתחמקים** כאשר נדרש לפרט מה שתה, כגון "יין של קידוש 'וזה'" (פסקה 13). **טענת הפסול הרפואי והתמודדות בית המשפט עמה** בניגוד לטענת ההגנה בדבר בעיה רפואית המונעת מהמשיב לנשוף כראוי, בית המשפט קובע (פסקה 14) כי המשיב לא הציג כל מסמך רפואי המוכיח בעיה בנשימה או בנשיפה. טענתו בדבר הפניה לבדיקת CT בלבד, ללא הוכחה של קשר סיבתי למוכנותו לבצע את הבדיקה, אינה מספקת בשלב זה. **שיקולי מסוכנות ועברו התעבורתי של המשיב** החלטה מפרטת (פסקה 16) את עברו התעבורתי העשיר של המשיב, הכולל 38 הרשעות קודמות, ביניהן עבירות חמורות של מהירות גבוהה, נהיגה שלא בכביש, אי ציות לאור אדום ועוד. בנוסף, קיים נגדו תיק נוסף בגין נהיגה בשכרות. בית המשפט מדגיש (פסקאות 17) את החומרה שבה רואה המחוקק והפסיקה את עבירת הנהיגה בשכרות, המתוארת כ"מכת מדינה" ו"מכונת מוות נעה", ומצדיק נקיטת יד קשה ואף פסילה מנהלית. **קביעת תקופת הפסילה** לאחר ששקל את כלל הראיות, לרבות עברו התעבורתי, החלטת בית המשפט (פסקה 18) היא לפסול את רישיונו של המשיב למשך חודשיים, בנוסף לפסילה המנהלית שכבר הוטלה עליו. הנימוק המרכזי לכך הוא, כאמור, **התבססות ראיות לכאורה הן לעניין ביצוע העבירה והן לעניין המסוכנות הנשקפת מהמשיב**. **חידוש משפטי אפשרי** ניתן לראות בהחלטה זו דוגמה נוספת להחמרה המתמשכת של בתי המשפט בעבירות תנועה חמורות, ובפרט נהיגה בשכרות. השימוש הנרחב בסרטוני מצלמות הגוף כראיה, וההכרה בכך שניתן להרשיע בעבירת שכרות גם ללא בדיקה מדעית, מהווים חיזוק למגמה זו. כמו כן, האופן בו בית המשפט מתייחס לעברו התעבורתי העשיר של המשיב, כגורם משמעותי בשיקולי המסוכנות, ממחיש את הגישה המחמירה בטיפול בנהגים "עבריינים סדרתיים". **סיכום** החלטת בית המשפט בעניין שי יפרח מהווה דוגמה לאופן בו בתי המשפט מטפלים בבקשות לפסילה עד תום ההליכים, תוך איזון בין זכויות הנאשם לבין הצורך להגן על שלום הציבור. ההחלטה מדגישה את רף הראיות הנמוך הנדרש בשלב זה, את האפשרות להוכיח שכרות בראיות נסיבתיות, ואת החשיבות הרבה המיוחסת לעברו התעבורתי של הנהג בשיקולי המסוכנות. בכך, היא תורמת לחיזוק אכיפת חוקי התעבורה ולהרתעת עברייני תנועה.