עפ"ת 23081-01-12

תקציר

פסק הדין זיכה נאשם שהורשע בנהיגה בשכרות. פסק הדין מקבל את הערעור על פסק הדין מן הטעם שקיים ספק סביר אם המערער נהג ברכב הנדון. קביעות המהימנות של בית משפט קמא אינן נפגעות, אך נלקחים בחשבון מחדלי החקירה שפגעו בתיק ההגנה. פסק הדין מדגיש את הימנעותה של המשטרה מאיסוף ראיות שהיו יכולות לזכות את המערער, לרבות עדויות עדים מהזירה, תוך יצירת א-סימטריה בין עדויות התביעה לבין עדויות עדי ההגנה. המשטרה התעלמה מעדויות אלה של עדי ראייה, אשר סתרו את טענת התביעה כי המערער נהג בשכרות. תחת זאת, צוין בפסק הדין כי נטייתה של המשטרה הייתה להתמקד בראיות המפלילות את המערער. כתוצאה מכשלי חקירה אלה, גרסת ההגנה, שאוששה בחלק מהראיות, יוצרת ספק סביר. ספק זה, בצירוף חוסר העקביות בעניינה של התביעה, מוביל לקבלת הערעור ולזיכויו של המערער.