תו"ב 33830-08-18

תקציר

הנאשמים ביקשו מבית המשפט לבחון מחדש את החלטת המאשימה להגיש נגדם כתב אישום בגין עבירות בנייה במקום להציע להם הסדר על תנאי. בית המשפט הכיר בסמכותו של בית המשפט הפלילי לבחון את חוקיותן וסבירותן של החלטות מנהליות המתקבלות על ידי התביעה, תוך שימוש בכלים של המשפט המנהלי. הודגש כי התערבות זו מוגבלת למקרים חריגים של חוסר סבירות קיצוני, חוסר תום לב או הפעלת שיקולים זרים. סעיף 67א לחוק סדר הדין הפלילי מפרט את התנאים שבהם על התובע לשקול הסדר מותנה, והנחיות היועץ המשפטי לממשלה מוסיפות וקובעות את הנסיבות שבהן הוא חל. במקרה זה, בית המשפט מצא כי המאשימה אכן שקלה הסדר על תנאי, וסיפק הצדקות סבירות לאי הצעתו לנתבעים, לרבות חומרת העבירה והיעדר הסכמה מצד דיירים אחרים. זאת ועוד, הנאשמים לא הביאו כל ראיה לסתור את חזקת התקינות המוקנית להחלטות מינהליות, ונימוקי המאשימה נמצאו סבירים ונקיים מפגמים מהותיים. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת הנאשמים, וקבע דיון בכתב האישום.