ת"א 116520/98

תקציר

פסק דין ארוך זה נובע ממחלוקת על עבודות שיפוץ שבוצעו בבניין בתל אביב. התובעת, נ. תגר תכנון ובנין בע"מ, שימשה כקבלן הראשי לשיפוץ הבניין, והנתבעים היו שלושת בעלי הבניין, החברה המפקחת על הפרויקט והמפקח. התובעת טענה כי הנתבעים הפרו את חוזה השיפוץ, ואילו הנתבעים טענו מנגד כי התובעת ביצעה את העבודה ברשלנות וגרמה להם נזקים. פסק הדין דן ברקע התיק, בטענות הצדדים ובתביעות שכנגד. הוא מתעמק בפרטי חוזה השיפוץ, כולל אופיו כחוזה פאוצ'לי עם תמורה קבועה המכסה את כל ההוצאות והרווחים. בית המשפט מקבל את טענת התובעת כי חובותיהם של המזמינים היחידים הן "ביחד ולחוד", כלומר הפרה על ידי צד אחד מובילה להפרת חוזה על ידי כל הצדדים. עוד נקבע כי עורך דינו של התובע ייצג בתחילה שניים מהנתבעים אך בהמשך הפסיק לייצגם. באשר להפרת החוזה, בית המשפט מוצא את שני הצדדים אשמים. היא מכירה בטענות החמורות של שני הצדדים זה כלפי זה ובפגמים בעבודת התובע, שחלקם נבעו ממחדליו של התובע עצמו. עם זאת, היא מציינת גם כי הנתבעים תרמו לעיכובים ולחילוקי הדעות וכי חלק מהטענות נגד התובעת לא היו מבוססות. בסופו של דבר, בית המשפט אינו מקבל באופן מלא את הנרטיב של מי מהצדדים ומדגיש כי המחלוקות והעיכובים נגרמו כתוצאה משילוב של גורמים, לרבות התנהגותם של שני הצדדים. בית המשפט מסיים בכך שהוא דוחה את הטענות האישיות כנגד בא כוח התובע וקובע כי הן לתביעה העיקרית והן לתביעות שכנגד יש הצדקה מסוימת. עם זאת, אין בו פסק דין ספציפי, שכן הצדדים הסכימו על פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, המאפשר מתן פסק דין ללא פסק דין מפורט. פסק הדין, אם כן, אינו מטיל את מלוא האחריות על מי מהצדדים, אלא מצביע על כך שגם התובע וגם הנתבעים חולקים אחריות מסוימת למחלוקות ולעיכובים בפרויקט השיפוץ.