ע"א 2763/04

תקציר

שני ערעורים אלה נובעים מפסק דין של בית משפט השלום בעכו, אשר הורה למערערים 1, 3 ו-5 – אך לא למערערים 2 ו-4 – לפצות את המשיב בגין טרקטור גנוב, שהמשיב שכר אותם לשמור עליו. הטרקטור, ששוויו היה אז 143,000 ₪, נגנב מאתר איסוף פסולת שניהלה המשיבה ארבעה חודשים לאחר תום חוזה השמירה. בית משפט קמא מצא כי המערערים 1, 3 ו-5 ביצעו עוולת רשלנות, ודחה את טענתם כי חוק האפוטרופוסים פוטר אותם מאחריות. היא גם לא מצאה סיבה להרים את מסך ההתאגדות מהמערערים 2 ו-4, שהיו בעלי מניות של המערערת 5 אך לא הייתה להם מעורבות ישירה בתיק. בית המשפט הורה למערערים 1, 3 ו-5 לשלם למשיב 458,875 ש"ח - שווי הטרקטור - בתוספת 32,000 ש"ח הוצאות חקירה ו-15,000 ש"ח בתוספת מע"מ הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. הסכום ישולם רק לאחר שהמשיבה תגיש אישור המאשר כי לא תבעה ביטוח עבור הטרקטור, והוא יצטבר בהפרשי ריבית והצמדה ממועד זה ואילך. שני הצדדים ערערו. המערערים 1, 3 ו-5 טענו כי שגה בית משפט קמא בכך שלא פטר אותם מאחריות לפי חוק האפוטרופוסים, וכי היה מקום לקבוע כי המשיב התרשל בכך שלא ביטח את הטרקטור. הם ערערו גם על פסיקת הוצאות חקירה ושכר טרחת עורך דין. משכך, ערער המשיב על פיטורי המערערים 2 ו-4, וטען כי היה על בית משפט קמא להרים את מסך ההתאגדות ולמצוא אותם אחראים, יחד עם המערערת 1, אשר בית המשפט מצא כי היא בעלת השליטה, הדירקטורית ובעלת המו"מ של המערערת 5. המשיב הלין גם על מועד תחילת צבירת תשלומי הריבית, וביקש שכר טרחת עורך דין מוגדל. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא ודחתה את שני הערעורים, תוך שהיא מקבלת חלקית את בקשת המשיב לשנות את מועד צבירת הריבית. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעות המהימנות של בית משפט קמא, במיוחד נוכח הגרסאות הבלתי מהימנות והסותרות של האירועים שהציג המערער 3. היא גם תאמה את פרשנותו של בית משפט קמא לחוק האפוטרופוסים, ומצאה כי המערערים 1, 3 ו-5 לא מילאו את חובת הזהירות המצופה מהם, ולפיכך הם אחראים לרשלנות. בית המשפט דחה את טענת הרשלנות התורמת של המערערים, בקובעו כי נותני השירות אינם יכולים להניח שעבודה לקויה תבוצע רק משום שהלקוח אינו מוכן לשלם עבור שירות טוב יותר. אשר למסך התאגיד, הסכים בית הדין לערעורים כי אין להסירו, עבור המערערים 2 ו-4, שלא היו מעורבים בפעילות החברה. בית המשפט תיקן את מועד צבירת הריבית וקבע כי הסכום שנפסק צריך לצבור הפרשי הצמדה ממועד הגניבה (12.11.97) וריבית ממועד תעודת הביטוח (12.8.04). לבסוף, בית המשפט לא ראה טעם להגדיל את שכר טרחת עורך הדין שנפסק על ידי בית משפט קמא, והורה לשני הצדדים לשאת בהוצאות משפט הערעור שלהם.