תמ"ש 51484-04-17

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת מזונות, סעיף שקט ושלום, הוצאות מידור, דמי טיפול ומזונות האישה לאחר גירושין. התובעת טענה כי הייתה כוונה לחלוק זכויות בעיזבון שנרכש במהלך הנישואין על ידי הנתבע בירושה ובמתנה, וביקשה מחצית מכלל הנכסים שצברו הצדדים, לרבות העיזבון, וכן מחצית מפירות העיזבון ומחצית מכלל הנכסים שנרכשו במהלך חייהם המשותפים. האחוזה כוללת שני בתים, יחידת דיור וקרקע חקלאית. הנתבע טען כי לתובע אין זכויות או חלק בעיזבון. בית המשפט בחן האם הייתה כוונה ספציפית מצד התובע לחלוק בעיזבון. בית המשפט מצא כי התובעת עמדה לצד הנתבע במהלך ההליכים המשפטיים הנדרשים לקבלת מלוא הזכויות בעיזבון וכי מעורבותה הייתה מאחורי הקלעים. בתמורה למכירת קרקע חקלאית ושכירות יחידת הדיור, הופקדו כספים בחשבון המשותף ונטמעו בכספי בני הזוג המשותפים. התובע היה גם חתום על הסכמים רלוונטיים והתקבל כחבר בעמותה. כמו כן, הצדדים ביצעו שיפוץ סטנדרטי של בית המגורים וקיבלו אישור להרחיבו. בית המשפט התרשם כי לתובעת זכויות בעיזבון בשל מעורבותה בהשגת זכויות אלה, שיפוץ בית המגורים והעובדה שהצדדים וילדיהם התגוררו בו. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי רוב העיזבון הועבר לנתבע במהלך הנישואין ללא תמורה מאחיו שירשו אותו. התובע ידע זאת ושתק. הנתבע גם ניהל חשבון על שמו בלבד ולא כלל את שם התובעת למרות בקשתה. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הייתה רק כוונת שיתוף מוחלשת מצד התובעת בעיזבון, והעניק לה 20% זכויות קנייניות בנכס, מתוכן 20% מחשבון המשק נכון למועד הקובע. בית המשפט דן גם בתביעה לפיצוי בגין נכסי קריירה ומוניטין לאור פערי ההשתכרות בין הצדדים, אך דחה אותה מאחר שלא שוכנע כי התובעת עשתה ויתורים משמעותיים בהתפתחותה המקצועית במהלך הנישואין כדי לאפשר את קידומו התעסוקתי של הנתבע. התובע גם לא הביא כל ראיה התומכת בטענה זו. באשר לרכבים המשותפים, קיבל בית המשפט את טענת הנתבעת כי יש לחלק ביניהם את רכבי הצדדים שווה בשווה, וכי לתובע אין חלק בציוד החקלאי. עוד קבע בית המשפט כי הצדדים זכאים לחלק יחסי בפנסיה, בקופות גמל, בקרנות השתלמות ובביטוחים, בהתאם לתקופת חייהם המשותפים. בהתייחסו לתביעת המזונות, קבע בית המשפט תחילה את חובת ההורים לפרנס את ילדיהם על פי הדין העברי, ואת פסק הדין בע"א 919/15 ששינה מן היסוד את פרשנות הדין העברי בנוגע לפסיקת מזונות ילדים. לאחר מכן קבע בית המשפט את צרכי הקטינים, הכנסות ההורים וחלוקת המשמורת בפועל. בית המשפט הורה כי עד שהתובע יפנה את בית הנישואין, יחויב הנתבע בסכום מופחת בגין מזונות, קרי 1750 ₪ לחודש. עם הפינוי, סכום זה יגדל ל-4500 שקל. בית המשפט פסק גם על חלוקת ההוצאות החריגות, והורה לנתבע לשאת במחצית מההוצאות החריגות שהוצגו לו על ידי התובע בצירוף אישורים או קבלות בכתב. פסק הדין ניתן לטובת התובעת, אם כי לא במלוא היקף טענותיה.