עמ"נ 70165-12-20

תקציר

המערערת התכוונה להרוס מבנה מגורים קיים ולבנות במקומו בניין חדש בעיר הרצליה, אשר אושר על ידי המשיב, הוועדה המקומית הרצליה לתכנון ובניה. עם זאת, היטל השבחה בסך של כ-2.9 מיליון שקל הוטל על הפרויקט, כולל תוספת הקומה שנוספה לבניין החדש. המערערת טענה כי אין לגבות את ההיטל בגין הקומה הנוספת משום שזכויות הבנייה עבורה פטורות מכוח סעיף 19(ב)(10)(ב) לתוספת, הקובע כי זכויות שאושרו במסגרת תכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה (תמ"א 38) פטורות מהיטל השבחה. המערערת טענה תחילה כי יש לחשב את הפטור לפי תיקון מס' 3א לתמ"א 38, אך בהמשך זנחה טענה זו והסתמכה רק על תיקון מס' 3. לטענת המערערת, יש להתחשב ב"סל הזכויות" שניתן היה לקבל לפי תיקון מס' 3 לתמ"א 38, לרבות סטיות מקווי בניין, בעת חישוב הפטור. המשיב, לעומת זאת, טען כי תוספת הקומה והזכויות שאושרו לה מקורן בתכנית 2213 ולא בתמ"א 38, ולכן הפטור אינו חל. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של המשיב וציין כי תכנית 2213 עצמה הגבילה את קווי הבניין ולא אפשרה חריגות, והזכויות שהוענקו בתכנית לא כללו את הזכות לסטות מקווי הבניין. בנוסף, ציין בית המשפט כי המערערת לא הביאה ראיות לכך שניתן היה לנצל את זכויות הבנייה לפי תמ"א 38 בתחומי התכנית. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ בתוך 30 יום.