עפ"ת 21016-02-12

תקציר

המערער הורשע ונגזר דינו בגין אי שמירת מרחק בטוח ונהיגה פרועה. גזר הדין כלל שישה חודשי מאסר בפועל עם עבודות שירות, חמש שנות פסילה מהוצאת רישיון נהיגה, קנס בסך 3,000 שקל ו-10 חודשי מאסר על תנאי. המערער ערער על חומרת עונש זה, בטענה כי הוא חרג ממדיניות הענישה המקובלת בבתי המשפט לתעבורה ולא הביא בחשבון את הודאתו המוקדמת ואת אחריותו לתאונה. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענת המערער כי רכב אחר כפה עליו לסטות לנתיב השמאלי לא הוכחה. עם 65 הרשעות קודמות, בית המשפט הגדיר את עבר הנהיגה של המערער כזלזול בחוקי התעבורה. בא כוח המשיב טען להשארת העונש על כנו, תוך שימת דגש על עברו הנהיגה הפזיזה של המערער. בית המשפט, בהתחשב בהתנהלותו של המערער ובנסיבות התאונה, החליט להתערב בתקופת הפסילה ולקצר אותה לשלוש שנים וחצי. יתר רכיבי גזר הדין נשמרו. מקרה זה ממחיש את המתח שבין האינטרס הציבורי לזכויות הפרט בעבירות תעבורה, כאשר בית המשפט בוחר בגישה מאוזנת המגבירה בהדרגה את חומרת העונשים.