ת"פ 57287-04-19

תקציר

הנאשמים ביקשו מבית המשפט שלא להרשיע אותם, צעד חריג על פי הדין הישראלי, שהשופט דחה בשל היעדר יחס סביר בין הפגיעה הפוטנציאלית בנאשמים לבין חומרת העבירה. לאחר מכן פנה השופט לשלב גזר הדין, והדגיש את הצורך בענישה הולמת לאחר הרשעה פלילית, המהווה מסר מרתיע. כן נדון תיקון 113 לחוק העונשין, הנותן עדיפות לעקרון ההלימות, כלומר העונש הולם את העבירה. השופט קבע כי העבירות שביצעו הנאשמים מהוות אירוע בודד וקבע בהתאם את תקרת הענישה המרבית. כמו כן נדון הערך המוגן של העבירות, הקשורות לבטיחות העובדים, תוך הדגשת הצורך בהקפדה על הנחיות הבטיחות בענף הבנייה. לאחר ששקל את מכלול נסיבות המקרה, קבע השופט את אזור הענישה המתאים והטיל קנסות על הנאשמים בטווח זה. נאשם 1, שנשא באחריות הגדולה ביותר, נקנס ב-16,000 ₪, נאשם 2 נקנס ב-8,000 ₪ ונאשם 3 נקנס ב-8,000 ₪. השופט גם הורה לנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות לתקופה של שלוש שנים. ההחלטה פורסמה בהיעדרם של הצדדים והייתה אמורה להיות מוגשת להם על ידי המזכירות.