ת"א 914/05

תקציר

התובעים, תושבי מושב בית שערים, מחזיקים בחלקת בנייה למגורים מאז שנת 1965 וביקשו להסדיר את חוזה השכירות שלהם. בתחילה סירב מינהל מקרקעי ישראל בנימוק שהתובעים כבר מחזיקים בזכויות בנכס אחר בתוך המושב. התובעים טענו כי העבירו זכויות אלה לבנם בשנת 1994 ולכן אין לראות בהם בעלי קרקע. לחילופין, הם הציעו כי המינהל יחכיר להם את המגרש על תנאי, תוך מתן זמן להשלמת העברת הזכויות. בית המשפט מצא כי סירובה של המנהלת להשכיר את החלקה לתובעים היה כדין, שכן בעלותם של התובעים בנכס אחר בתוך המושב סותרת את תכלית הסדרי החכירה. כמו כן, החלטות המינהל תאמו את מדיניות מועצת מקרקעי ישראל. באשר להמלצות השנייה והשלישית להחכיר את החלקה לבני משפחה אחרים, קבע בית המשפט כי יש להתייחס לכל בקשה באופן עצמאי ולפיכך הבקשות המאוחרות יותר כפופות לחוקים הנוכחיים, אשר כבר לא הציעו את אותן הטבות כספיות. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו בהוצאות המשפט של הנתבע.