רע"א 34860-11-22

תקציר

בפסק הדין הנידון הוענק לבית המשפט הפרוצדורלי שיקול דעת רחב באשר להתרת הצגת ראיות לסתור ממצאים קודמים, כאשר בדרך כלל נמנעות ערכאות גבוהות יותר מהתערבות אלא בנסיבות חריגות. עיקרון זה עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות, תוך הדגשת המטרה השיפוטית לחתור באופן יסודי לחקר האמת והצדק הראוי. במקרה הנוכחי, בית המשפט לא מצא טעם חריג לבטל את הרשאתו של בית משפט קמא להביא ראיות סותרות, במיוחד בכל הנוגע לקביעת נכותו של המבקש על ידי הוועדה הרפואית. בית משפט קמא הצביע על חששות רבים, כגון היעדר בדיקה קלינית או חוות דעת מומחה נוספות, המטילים ספק באמינות הוועדה ובהערכת הנכות של 20%. פסק הדין הדגיש את היעדר הנמקה מפורטת בהחלטת הוועדה ואת ההצדקה לדרגת הנכות הראומטולוגית. היא גם הפריכה את טענת העותר כי בית המשפט נעדר סמכות בעניינים אלה, והבהירה כי בית משפט קמא אכן יכול להתיר ראיות לערער על קביעות הוועדה לביטוח לאומי אם הערכתם הרפואית הייתה חלקית או הציגה מצג שווא לגבי המצב הרפואי. מאחר שלא הוצג מקרה חריג, הבקשה נדחתה ללא צו הוצאות, והפרסום הותר ללא פרטי המבקש.