רע"א 4512/20

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה תוך הטלת ספק בהיקף החיסיון לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תוך שהוא מדגיש את תפקידה של הוראה זו בהגנה על חופש הביטוי במסגרת הליכים משפטיים. בית המשפט ציין כי הגנה זו משתרעת על שלבים שונים של הליך, לרבות מכתבי התראה ראשוניים אם הם קשורים לסכסוך מתמשך, כפי שתואר במקרים קודמים. המבקש התמקד בשאלה האם הגנה זו חלה בעת שליחת מכתב התראה, אך לא הוגשה תביעה. בית המשפט לא מצא צורך להתייחס לכך, שכן תביעת לשון הרע הוגשה זמן קצר לאחר מכתב ההתראה, והותירה זמן מינימלי לפתרון ללא נקיטת הליכים משפטיים. יתר על כן, הנוהג של שליחת מכתבי אזהרה נועד לפתור בעיות בצורה ידידותית לפני התדיינות משפטית. בית המשפט הדגיש גם את החששות מפני שימוש בתביעות לשון הרע כדי להפחיד, וציין את הפוטנציאל של תביעות כאלה להרתיע טענות וביטויים לגיטימיים, במיוחד כאשר ההשמצה לכאורה כללה מכתב פרטי שנשלח רק למשרדו של המשמיץ לכאורה. בתי משפט קודמים תהו האם מכתב כזה מהווה "פרסום" לפי דיני לשון הרע, והדגישו את העיקרון כי תביעות משפטיות כמו פיטורין צריכות למנוע התדיינות משפטית מיותרת. פסק הדין הדגיש את חוסר המעשיות שבדרישה מצרכנים לנווט במדיניות הפנימית של החברה עבור תקשורת כזו. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הבקשה מבלי להורות על הוצאות, וציין כי המבקש לא הצדיק עיון חוזר בהחלטות של ערכאות קודמות.