תא"מ 61469-07-19

תקציר

בית המשפט סקר את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים בסכסוך על סירובה של חברת השכרת רכב לספק שירות ללקוח. התובעת טענה לאפליה וביקשה סעד הצהרתי וכספי. עם זאת, השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענות התובע. הם קבעו כי חברת השכרת הרכב, על אף שהיא משרתת את הציבור, אינה מהווה ישות דואלית הכפופה לחובות המשפט המנהלי. כמו כן, השופטת לא מצאה כל ראיה להפליה על בסיס המאפיינים המנויים בחוק איסור הפליה, ואף החברה לא מנעה או מנעה את גישתו של התובע לשירותי השכרת רכב אחרים, ובכך הפריכה את טענת העוולה המסחרית. פעולות החברה לא הפרו תקנות על סירוב בלתי סביר לשירות בענף הרכב, שכן הן לא נפלו בנסיבות המוגדרות. באשר לטענות התובעת בדבר רשלנות, הפרת חובת זהירות והטעיה, ציינה השופטת כי הנתבעת היא חברה פרטית בעלת אוטונומיה לבחור את לקוחותיה ולא מצאה כל ראיה לתנאים שנקבעו לסירוב שירות. השופט דחה גם את הטענות על השפלה ועוגמת נפש, וקבע כי סירוב השירות אינו עולה כדי אפליה או פגיעה בזכויות לכבוד. בהיעדר הוכחה לצפיפות, דחה השופט את התביעה בגין בזבוז זמן ומאמצים. בעקבות זאת הורתה השופטת על מחיקת התביעה וקבעה כי על התובע לשלם לנתבע את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין, כאשר יתרת הסכום מקופת בית המשפט תוחזר לתובע.