ע"פ 70489/06

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורם של שלושה נאשמים שהורשעו בהסגת גבול לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין בגין כניסה לרכוש פרטי ללא רשות ושהייה בו שלא כדין בכוונה להעליב או להקניט את המחזיק. הנתבעים טענו כי אינם יכולים להסיג גבול בבית הכנסת משום שמדובר במקום ציבורי, אולם הוכח כי בית הכנסת נמצא בתוך שטח ישיבה פרטי וניתן להגיע אליו רק דרכו. בית המשפט דחה את טענתם וקבע כי התשתית העובדתית לטענתם אינה תקפה. עוד טענו הנאשמים כי לא הוכחה כוונתם הפלילית. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי עבירת הסגת הגבול היא עבירת התנהגות מכוונת, והנאשמים ידעו כי מעשיהם עלולים להעליב או להקניט את המתפללים. זאת ועוד, אופיו של בית הכנסת כמוסד ציבורי לתפילה וללימוד תורה לא הקנה לנאשמים היתר כניסה לצרכים חילוניים. פסק הדין התייחס גם לטענת הנתבעים לחופש הביטוי, וציין כי היא אינה חלה במקרה זה שכן הם כפו את דעתם על אחרים במרחב פרטי ללא הסכמתם. השופטים הסכימו כי התנהלות הנאשמים אינה מוצדקת במסווה של חופש ביטוי ודחו את הערעור ואישרו את ההרשעה.