ה"פ 190/06

תקציר

פסק הדין בתיק זה נסוב סביב סכסוך עסקי בין שני צדדים שהקימו יחד חברה. המבקשים ביקשו לפרק את השותפות עם המשיבים ונקטו צעדים להפרדת עסקיהם. עם זאת, התעוררו מחלוקות בנוגע לקווי טלפון שהיו לכאורה בבעלות המבקשים והועברו לחברה ללא הסכמתם. המבקשים פנו לבורר, עו"ד גרוס, אשר נתן להם צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להשתמש בקווי טלפון אלה. המשיבים ערערו על החלטת הבורר וטענו כי אין לו סמכות ליתן סעד כזה. לטענתם, עו"ד גרוס מונה רק לבוררות בעניינים הקשורים להסכם דואר ספציפי וכי החברה עצמה אינה צד לבוררות. בנוסף, הם טענו כי ההחלטה ניתנה ללא נוכחותם וללא הסבר. המבקשים, לעומת זאת, טענו כי הבורר מונה לטפל בכל הסכסוכים וכי למשיבים היו הזדמנויות להציג את טענותיהם אך בחרו שלא לעשות כן. בית המשפט, לאחר ששקל את הטענות, פסק לטובת המשיבים. נקבע כי על פי חוק הבוררות, לבורר אין סמכות ליתן סעד זמני במסגרת הליך הבוררות. הסמכות ליתן סעד כזה נתונה לבית המשפט בלבד. בעוד שסעיף 7 לתוספת לחוק הבוררות מעניק לבורר סמכויות רחבות, בית המשפט פירש את היעדר אזכור מפורש של סעד זמני בסעיף זה, יחד עם הימצאותו של אזכור כזה בסעיף 16(א)(5) לאותו חוק, כאינדיקציה לכוונת המחוקק להקנות סמכות זו לבית המשפט בלבד. כתוצאה מכך, החלטת הבורר לא נחשבה לפסק בוררות ולא ניתן היה לאשר אותה לפי חוק הבוררות. עוד ציין בית המשפט כי הצדדים יכולים להסכים להעניק לבורר סמכות לתת החלטות ביניים, אך החלטות כאלה יחייבו רק את הצדדים עצמם. בסופו של דבר, נדחתה התביעה בה"פ 190/06, והמבקשים חויבו לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. גם ההחלטה בע"פ 318/06 נדחתה כמיותרת לדיון, בהתחשב בתוצאות המקרה הקודם.