ו"ע 114/05

תקציר

ועדת הזכאות קבעה כי מרכז חייהם של המערערים עבר מניסניט לאשקלון בספטמבר 2001, ולכן הם אינם זכאים לפיצויים כספיים מסוימים ולמענקים שניתנו לתושבי יישובים שפונו מכוח חוק ביצוע תכנית ההתנתקות. המערערים טענו כי המעבר שלהם לאשקלון היה לא רצוני ונגרם מאילוצים חיצוניים הקשורים לבעיות הבריאות של המערערת בעקבות שתי תאונות דרכים. עם זאת, הוועדה קבעה כי מציאות חייהם האובייקטיבית של המערערים, שהתאפיינה בקשר הדוק עם אשקלון – מקום מגוריהם, ובקשרים רופפים עם ניסנית, שם היה בבעלותם בית שכור, גוברת על כוונתם הסובייקטיבית של המערערים לחזור לניסנית. בעיותיה הבריאותיות של המערערת, שהחלו בשנת 2001 והובילו אותה להסתמך על משפחתה באשקלון, תרמו אף הן להיעדרותה הממושכת מניסנית. הוועדה הגיעה למסקנה כי ישיבת המערערים באשקלון אינה זמנית אלא קבועה, וככזו הם אינם זכאים להטבות הכספיות על פי החוק, שנועדו לפצות את העקורים בהחלטת ההתנתקות. מסקנה זו התבססה על הערכת קשריהם המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים של המערערים, כמו גם כתובתם הרשומה, אשר הצביעה על זיקה חזקה יותר לאשקלון. אין די בכוונותיהם הסובייקטיביות ובקשר הרגשי של המערערים לניסנית כדי לשנות ממצא זה. זאת ועוד, המענקים הנוספים שביקשו המערערים, שהיו קשורים למגורי קבע או למרכז חיים בשטח מפונה, לא היו ישימים למערערים שהמעבר מניסניט קדם להחלטת ההתנתקות בקרוב לשלוש שנים ולא היה קשור אליה. הוועדה דחתה את הערר והדגישה כי האהדה למצבם של המערערים אינה מצדיקה סטייה מהמסגרת החוקית.