תלה"מ 60227-10-18

תקציר

פסק הדין סובב סביב שלוש תביעות הנובעות מסכסוך בין הורים גרושים בנוגע לאחריות הורית, מזונות ילדים וסכסוכי רכוש. האם ביקשה לעבור דירה עם הילדים ותבעה מזונות, ואילו האב הגיש תביעות לאיזון משאבים ולפירוק השותפות ביניהם במקרקעין וברכוש אישי. השופטת התייחסה תחילה לתביעות הרכוש, וקבעה כי יש לאזן בין זכויות הצדדים בהתאם למועד ההסתלקות, תוך שהיא דוחה את חלופת ההיוון שכן היא מטילה נטל כלכלי משמעותי על האב. השופט הורה על מינוי באי כוח הצדדים ככונסי נכסים לניהול מכירת הרכוש המשותף שלהם, והורה למכור את הנכס לכל המרבה במחיר ללא ניכוי תשלומים רעיוניים כלשהם. לגבי רכב הרשום על שם האב, קבעה השופטת כי יש לאזן אותו לפי שוויו במועד הקרע, שכן נרכש בכספים משותפים. השופטת דחתה את תביעת האב לחיובי אשראי, שכן הם כבר נשקלו באיזון המשאבים, וכן דחתה את תביעת האב לחוב מכולת מחוסר ראיות. טענות נוספות שהועלו בסיכומים אך לא בהסכמים הראשוניים נדחו, שכן הן לא טופלו כראוי ולא הוזכרו קודם לכן בהליך. במעבר לתביעת המזונות, השופט קבע תחילה את יכולותיהם הכלכליות של שני ההורים. פוטנציאל ההשתכרות של האב נקבע על 20 אלף שקל בחודש, בעוד זה של האם נקבע על שכר מינימום. השופטת שקלה את צרכי הקטינים, קבעה אותם על 2,300 שקל לחודש כל אחד, וקבעה כי חובת המזונות של האב עבור ילדו בעל הצרכים המיוחדים תישאר מוחלטת עד הגיעו של הילד לגיל שש, ולאחר מכן היא תיגזר מדיני צדקה. השופטת קבעה גם את זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מההורים ואת רמת המזונות הראויה, במטרה להימנע מיצירת פער משמעותי בין רמת החיים של הילדים בבית של כל הורה. כתוצאה מכך, השופט הורה לאב לשלם 5,900 שקל בחודש עבור מזונות ילדים ומזונות דיור, כאשר הסכום יעלה ל-1,800 שקל בחודש עבור כל ילד כאשר הילד הצעיר ביותר יגיע לגיל שש. השופט פסק גם על חלוקת ההוצאות הרפואיות והחינוכיות וציין את מועד תחילתו של חיוב המזונות, תוך הצמדתו למדד המחירים לצרכן. לבסוף, קבעה השופטת כי על שני הצדדים לשאת בהוצאותיהם המשפטיות, והתירה את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים כדי להגן על פרטיות הצדדים ובני משפחותיהם.