ו"ע 609/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לערר שהגישו אזרחים בדואים המתגוררים בכפרים בלתי מוכרים בנגב וביקשו חיבור חובה לאספקת מים. המערערים טענו כי נפגעה זכותם הבסיסית למים, שהיא מרכיב בזכותם לבריאות ולכבוד. הם גם טענו לאפליה, וטענו כי חוות בודדות באזור קיבלו תשתיות מים למרות היותן התנחלויות בלתי חוקיות. המשיבים, נציגי המדינה, הדגישו את מעמדם הבלתי חוקי של מבני המערערים ואת הפתרונות הקיימים להעברתם ליישובי קבע בעלי גישה למים. הם הצדיקו את מניעת חיבורי המים בשל קשיים מעשיים ואת האינטרס הציבורי להרתיע התנחלויות בלתי חוקיות. בית המשפט הכיר בזכותם של המערערים למים, אך מצא כי במקרה זה מאזן האינטרסים נוטה לטובת המשיבים. נקבע כי החלטת נציב המים שלא לספק חיבורי מים הייתה סבירה, בהתחשב באופיין הבלתי מתוכנן והבלתי חוקי של יישובי העוררים. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי אין ראיות לחוסר עצמאות בשיקול דעתו של הממונה או להיבטים בלתי סבירים משמעותיים בהחלטותיו. לפיכך, העתירה נדחתה פה אחד, תוך הדגשה כי יש להתייחס לסוגיה בפורום מתאים יותר, שיוכל לשקול את ההיבטים הרחבים יותר של התיישבות הבדואים.