ת"א 42516-03-16

תקציר

המחלוקת בין התובעת לנתבעת התעוררה באשר לגובה הפיצויים המגיעים לתובע כתוצאה מהפקעת מקרקעיהם, ובפרט לעניין חישוב הפיצויים בגין הפסד דמי חכירה. בית המשפט מינה מומחה שיסייע בקביעת שיעור הפיצוי הראוי, דבר ששני הצדדים חלקו עליו. התובעת טענה כי יש לקבוע את התעריף על 6% לשנה ואילו הנתבעת הציעה תעריף נמוך יותר. הנאשם הסתמך על החלטת בית המשפט העליון בפרשת איסמעיל לתמיכה בטענתו. עם זאת, השופט קבע כי פסק דין אסמאעיל אינו מבטל פסקי דין קודמים ואינו מהווה פגיעה במפקיעים שיש להחילה רטרואקטיבית. כמו כן, השופט מצא כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת ויש לאמצה. על פי חוות דעת המומחה, שיעור הפיצוי בגין אובדן דמי חכירה היה אמור להיקבע על 6% משווי הקרקע המשתנה בכל שנה משנת 1982, מועד החזקה. עוד פירטה השופטת את ההוצאות שהתובע זכאי לתבוע מהנתבע, לרבות שכר טרחת שמאי, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, והכל בכפוף להוכחת הוצאות אלו. בנוסף, השופטת ציינה כי 10% מסכום הפיצוי ינוכה כמקדמה למס רווחי הון. לבסוף, הורה השופט כי הפיצויים ישולמו לתובע, תוך התחשבות בחלקו היחסי של התובע בנכס המופקע ובכפוף להמצאת כתב שיפוי.