ת"א 39812-03-16

תקציר

פסק הדין סובב סביב ארבע סוגיות מרכזיות: שיהוי, התיישנות, תביעות לפיצויי הפקעה ואגרות/הוצאות. ראשית, השופט פסק שלא לדחות את התביעה מחמת שיהוי, וקבע כי יש לפגוע בזכויות הקניין רק במקרים נדירים, ואין כל ראיה לכך שהתובעים מוותרים על זכויותיהם. שנית, באשר לתקופת ההתיישנות, קבעה השופטת כי יורשיו של חליל זכאים לפיצויי הפקעה בגין חלקה 13, למרות שלא תיקנו את תביעתם על סמך ייפוי כוח בלתי חוזר. החלטה זו התקבלה על בסיס הכרת המדינה בזכויותיהם של היורשים האחרים לפיצויים ועקרונות של תום לב, השתק שיפוטי ומשפט ציבורי. שלישית, התביעה לפיצוי עד למועד התשלום בפועל התקבלה באופן חלקי. השופט הלך בעקבות פסיקת טבר לחישוב דמי החכירה האבודים, אך עיכב את ההחלטה על שכר הטרחה לתקופה שבין הגשת התביעה לתשלום בפועל עד לפסיקה תלויה ועומדת של בית המשפט העליון. לבסוף, פירט השופט את ההוצאות ושכר הטרחה בהם יישא הנתבע, לרבות הוצאות חוות דעת מומחה, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. אלה כוללים רבע מעלויות חוות הדעת של התובעים ושליש מחלקם בעלויות חוות דעת המומחה של בית המשפט. השופטת גם הורתה לתובעים להמציא לנתבע מסמכים מקוריים הקשורים לצווי הירושה, וקבעה מועד אחרון לתשלום של 30 יום. התובעים רשאים לערער על פסק הדין כדין.