עת"מ 34030-03-20

תקציר

העותר ביקש להקים מרכז תיירותי ומחנה דרכים על חלקת אדמה, אך לא הצליח להשיג את האישורים הדרושים. הם הגישו עתירה נגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שסירבה להוציא היתר בנייה. עם זאת, העתירה נדחתה על ידי בית המשפט. השופט קבע כי יש לדחות את העתירה על הסף, שכן העותר לא הגיש ערר לוועדת הערר – צעד הכרחי לפני הגשת עתירה, לפי סעיף 152(א)(1) לחוק. כמו כן, העתירה נדחתה לגופה; פג תוקפה של התכנית שבמסגרתה ביקש העותר לבנות. החוק קובע שאם תוכנית לא יוצאת לפועל בתוך 15 שנה, היא הופכת לחסרת תוקף. העותרת לא הצליחה לטעון כי התכנית עודנה בתוקף, שכן בקשת המידע שהוגשה לפני מועד התפוגה לא היוותה את תחילת ביצועה של התכנית. זאת ועוד, העותרת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שכביש נסלל על פי התכנית, כנדרש. עוד קבע השופט כי החלטות המשיב היו סבירות וכי דרישת העותר להשבת התכנית על כנה אינה סבירה בהתחשב בנסיבות. העותרת לא הצליחה לבצע את התכנית בשל חילוקי דעות עם בעלי קרקע אחרים ואף נכשלה בשתי תכניות חלופיות. לפיכך, גם העתירה נדחתה לגופה, והעותר חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין.