עת"מ 392/09

תקציר

העותרים ביקשו להורות למשיבים לשאת בעלות הסעת תלמידים מכיתות י"א עד י"ב המתגוררים בלהבים לבית הספר אשל הנשיא, ולהשיב את הכספים שנגבו עבור ההסעות בשנת הלימודים 2010/2011. העותרים טענו כי המועצה המקומית מחויבת לממן את ההסעות מכוח חובתה הכללית של המועצה, וחוזר של משרד החינוך. עוד טענו כי חיוב ההורים עבור הסעות אינו הוגן, שכן רוב המועצות המקומיות מספקות הסעות חינם לתלמידי תיכון, והסכום שנגבה אינו פרופורציונלי לשירות הניתן. עוד טענו העותרים כי דרישת המועצה לתשלום מהווה מס בלתי חוקי. המשיבים טענו כי אין חובה חוקית על המועצה לספק הסעות חינם לתלמידים מעבר לכיתה י', וכי חוזר משרד החינוך לא חל במקרה זה. בית המשפט מצא כי אין הוראה חוקית המחייבת את המועצה המקומית או את משרד החינוך לממן הסעות לתלמידים שאינם בחינוך חובה. עם זאת, בית המשפט פירש את החוזר הרלוונטי כך שמשתמע ממנו כי על הרשות המקומית לשאת בחלקה בעלויות ההסעה מבלי לגבות מהמשתמשים. עוד קבע בית המשפט כי המועצה המקומית אינה יכולה לתבוע את יתרונות החוזר תוך התנערות מחובותיה. משכך, קבע בית המשפט כי המועצה מחויבת להשתתף במימון הסעות לכיתות י"א וי"ב, מה גם שחינוך על-יסודי הוא זכות חברתית בסיסית. בית המשפט סבר כי עלות ההסעות הנוכחית המוטלת על ההורים אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם חובות המדינה והרשויות המקומיות. לפיכך קבע בית המשפט כי העלייה האחרונה בעלויות ההסעה מעבר ל-100 ₪ לתלמיד אינה תקפה, וכי גם ההתחייבויות שנחתמו לגבי סכומים מעל 100 ₪ בטלות. עוד קבע בית המשפט כי המועצה המקומית אינה יכולה לגבות חובות בגין הסעות באמצעות חובות ארנונה. עם זאת, בית המשפט לא הורה על השבת הסכומים ששולמו, שכן העתירה הוגשה באיחור, ובמקום זאת הורה למדינה ולמועצה המקומית לבחון את הנושא ולקבוע מדיניות ברורה. כל צד היה אמור לשאת בעלויות שלו.