ע"א 487/64

תקציר

הערעור, שהוגש על ידי הנתבע, יוסף רוט, מבקש לתקן את כתב ההגנה שלו כך שיכלול את הטענה כי לבית המשפט המחוזי בבאר שבע אין סמכות טריטוריאלית לדון בתביעה שהגישה נגדו התובעת, מרים פישר. שני הצדדים מתגוררים במושב קדרון, הנמצא תחת סמכותו הטריטוריאלית של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. התאונה העומדת בבסיס טענתו של פישר אירעה גם במושב קדרון. ממסמכי בית המשפט עולה כי רוט החמיץ מספר הזדמנויות להעלות את סוגיית הסמכות. הוא שמר על שתיקה במהלך הדיון בבקשתו של פישר לפטור מאגרה ולא כלל בכתב ההגנה שלו נימוקים שיפוטיים. רק לאחר שהגיש את כתב ההגנה ביקש רוט לתקן את טענת השיפוט. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, ורוט הגיש ערעור ברשות השופט. בית הדין לערעורים, בראשות הנשיא אגרנט והשופטים זוסמן ומני, דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי הימנעותו של רוט מלטעון להיעדר סמכות מקומית בכתב ההגנה שלו או בדיון הראשוני מרמזת על הסכמתו למקום שנבחר. בית המשפט הדגיש כי לא יבחן באופן עצמאי את סוגיית הסמכות, וכל מחאה נוספת בעניין זה אינה תקפה. יתר על כן, בית המשפט הסביר כי התיקון המבוקש, שנועד להעביר את התיק לבית משפט אחר, אינו נחוץ לפתרון המחלוקת. במקום זאת, הדבר יגרום אי נוחות לצדדים, לעדים ולבית המשפט עצמו, שכן מיקומו של המושב מחייב נסיעה בין באר שבע לתל אביב. בנוסף, טענתו של רוט כי עורך דינו לא היה מודע לסמכות השיפוט הטריטוריאלית לא התקבלה, שכן הוא יכול היה לאמת מידע זה בקלות לפני שהגיש את הגנתו. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, והדגיש כי תיקון בסוגיות שיפוטיות אינו בגדרו של תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת תיקונים הנדרשים לצורך יישוב הסכסוך בפועל. רוט חויב בהוצאות הערעור, בסך 500 ל"י. ההחלטה שהתקבלה פה אחד על ידי השופטים מחזקת את החשיבות של טיפול מיידי בענייני שיפוט ואת ההיקף המצומצם של תיקונים לתביעות שיפוטיות.