עת"מ 21625-08-10

תקציר

העותרים, בעלי מסעדה הממוקמת בסמוך לחוף הים ללא רישיון תקף, פנו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בבקשה להכשיר את מתחם המסעדות, אשר אושר בכפוף לתשלום היטלים שונים, לרבות היטלי סלילה ותיעול. העותרים הגישו עתירה מנהלית נגד הטלת היטלים אלה. בית המשפט פסק לטובת העירייה המשיבה בשני הסעיפים. ראשית, בית המשפט קבע כי העירייה אכן ביצעה עבודות סלילה וניקוז רלוונטיות בסמוך לרכושם של העותרים, וכי העותרים הם הבעלים של נכס גובל, ולכן הם חייבים בתשלום היטל הסלילה. שנית, בית המשפט קבע כי העירייה פעלה בהתאם לנהלים הנדרשים וביצעה עבודות תיעול באזור, מה שזיכה אותם לדרוש את אגרת התיעול. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת ההתיישנות של העותרים, שכן הם לא העלו אותה בהזדמנות הראשונה. העותרים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המשיב, בשל גישתם המסורבלת והלא ממוקדת לאורך כל ההליך. ההחלטה אישרה מחדש את העיקרון לפיו אין לאפשר למי שמזלזל בתקנות התכנון והבנייה ליהנות ממעשיו והדגישה את יחסי הגומלין בין זכות האזרחים לפנות לבית המשפט לבין צמצום תקופת ההתיישנות.