ב"ל 70936-01-23

תקציר

התובע, שעבד כמנהל עבודה במפעל, הגיש תביעה לפיצויים מהמוסד לביטוח לאומי בגין פגיעה בעבודה, ובפרט דליות ואי ספיקה ורידית ברגליו. הביטוח הלאומי דחה את התביעה, מה שגרם לתובע לבקש מבית הדין הכרה בכך שפציעתו אכן קשורה לעבודה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי עבודתו של התובע חייבה אותו לעמוד לפרקי זמן ממושכים, סטטיים במשך שעות בכל יום, עם תנועות קלות ביניהם. בכך התבססה התשתית העובדתית לפגיעה בעבודה באמצעות מיקרוטראומה, המתייחסת להצטברות נזקים קלים לאורך זמן. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי עבודתו הייתה כרוכה בעמידה סטטית לפרקי זמן משמעותיים במהלך כל יום עבודה במשך שנים רבות, ובכך הצדיק מינוי מומחה רפואי שיקבע את הקשר הסיבתי בין עבודתו לבין בעיות כלי הדם ברגליו. הנוהל של הביטוח הלאומי הכיר בצורך בבדיקה במקרים כאלה, ותמך עוד יותר במינוי מומחה. לפיכך, פסק בית הדין לטובת התובע, מתוך הכרה באופי הפוטנציאלי של פגיעתו בעבודה והורה על מינוי יועץ רפואי להערכת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין בעיות כלי הדם ברגליו. החלטה זו סוללת את הדרך לבחינה מחודשת של תביעת התובע על ידי הביטוח הלאומי.