עע"א 751/89

תקציר

העותר, שנידון ל-7 שנות מאסר בשנת 1981, שוחרר ברישיון באמצע שנת 1985. עם זאת, הוא ביצע עבירות חדשות בשנת 1986, ולאחר תקופת מאסר, עזב את הארץ בשנת 1987 בעודו ברישיון. לאחר הסגרתו לישראל בשנת 1989 הוא נכלא בגין העבירות הנוספות. בינתיים החליטה ועדת השחרורים לשלול את רישיונו בהיעדרו ב-13 באוגוסט 1987 - מועד סיום ריצוי עונשו המקורי ותקופת רישיונו - בשל העבירות החדשות. העותר טען כי שלילת רישיונו אינה חוקית משום שלא הוזמן לישיבת ועדת השחרורים. בית המשפט הכיר בכך שהוא לא הוזמן ושהדבר פגע בזכותו להציג את טענותיו. עם זאת, מאחר שהעותר הפר את תנאי רישיונו – הן בכך שביצע עבירות חדשות והן ביציאה מהארץ שלא כדין – קבע בית המשפט כי זכותו לשימוע הוגן לא נפגעה. עוד הדגישו השופטים כי החלטת ועדת השחרורים נועדה לשמש כצעד ביניים עד לאיתורו של העותר וניתנה לו הזדמנות להציג את טענותיו, דבר שבסופו של דבר בחר שלא לעשות. זאת ועוד, לא נגרם לעותר כל עוול, שכן לא היו לו טענות מהותיות נגד שלילת רישיון. לפיכך נדחתה העתירה לביטול החלטת ועדת השחרורים.