עמ"ש 36694-10-16

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה ערעור בעניין פרשנות צוואה. בית המשפט קבע כי צוואה משנת 1991, שנערכה במשותף על ידי בני זוג, ניתנת לשינוי על ידי כל אחד מהצדדים בכל עת, שכן החוק בעת עריכת הצוואה לא הגביל את המצווה מלשנות את דעתם. יתר על כן, בית המשפט מצא כי סעיף סילוק הצוואה המשותפת, שקבע כי כל נהנה שיערער על הצוואה יאבד את ירושתו, אינו עולה כדי הסכמה שלא לשנות את הצוואה באופן חד צדדי. הסעיף היה נוהג מקובל ולא רמז על כוונה להגביל את שינוי הצוואה. עוד מצא בית המשפט, כי גם אם "רוחו" של תיקון לחוק משנת 2003, שהכניס הגבלות כאלה, תחול על הצוואה משנת 1991, אין בכך כדי להועיל למערערת במקרה זה. זאת, משום שצוואה מאוחרת יותר, שנערכה על ידי בן הזוג שנותר בחיים, לא סתרה את תנאי הצוואה משנת 1991, וממילא המערער לא יהיה יורש על פי החוק. כל השופטים הסכימו עם הדחייה, כאשר השופט יונה אטדגי ציין בנוסף כי אם תאריך יצירת הצוואה "החדשה" (15.12.11) יוחס למועד החתימה השני, אין בכך כדי לסתור את הצוואה משנת 1991. ההחלטה התקבלה מבלי לשמוע את הצדדים, וניתן היה לפרסם את פסק הדין בעילום שם.