עת"מ 53345-07-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים אפשריים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: עת"מ 53345-07-20 המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ' דובר צה"ל** **1. רקע והליך:** העתירה הוגשה על ידי "המוקד להגנת הפרט" (להלן: "העותרת") נגד דובר צה"ל (להלן: "המשיב"), מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"). עניינה של העתירה היה באי-מענה מצד המשיב לבקשת מידע מתאריך 26.1.2020, ולאי-מענה לתזכורות שנשלחו בנוגע לנתונים על אודות מעצרי פלסטינים בשנים 2018-2019. העתירה הוגשה ביום 23.7.2020, כחצי שנה לאחר הגשת הבקשה המקורית. ביום 11.11.2020, קיבל המשיב החלטה בבקשת המידע, העביר את הנתונים לידי העותרת, ובכך הביא את הנושא לכדי פתרון וייתר את הדיון לגופה של העתירה. כעת, העותרת מבקשת להשית על המשיב הוצאות משפט. **2. טענות העותרת:** * **עיכוב ניכר:** העותרת טוענת כי הגשת העתירה במועד, כחצי שנה לאחר הגשת הבקשה, נובעת מחריגה ניכרת מסד הזמנים הקבוע בחוק (סעיף 7 לחוק). לשיטתה, לו היה המשיב עונה לפניותיה בזמן, העתירה כלל לא הייתה מוגשת. * **השפעת העתירה על קבלת המידע:** העותרת מדגישה כי אף הגשת העתירה וקביעת מועד דיון לא הניעו את המשיב מיידית למסור את המידע. רק כעשרה חודשים לאחר הגשת הבקשה המקורית, זמן קצר טרם מועד הדיון שנקבע בעתירה, התקבלה תשובה. לטענתה, אלמלא הגשת העתירה, ספק אם הייתה מתקבלת החלטת המשיב במועד בו התקבלה. * **חריגה מהמועדים טרם המגפה:** העותרת טוענת שגם אם איסוף המידע דרש משאבים, המשיב היה צריך להודיע על הצורך בהארכה, דבר שלא נעשה מחוץ לטווח הזמנים הקבוע בחוק וטרם התפרצות המגפה. **3. טענות המשיב:** * **התייתרות הדיון:** המשיב טוען כי אין לחייבו בהוצאות, שכן הדיון בעתירה התייתר בעקבות המענה שניתן. * **השפעת מגפת הקורונה:** עיכוב בקבלת המידע נבע, לטענת המשיב, מהתפרצות מגפת הקורונה, אשר השפיעה על מוסדות המדינה והסיטה את הגורמים המקצועיים מטיפול בבקשה לעניינים דחופים הקשורים במגפה. * **מורכבות הפנייה:** מתן המענה דרש פנייה למספר גורמים מקצועיים (פיקוד המרכז, בתי המשפט הצבאיים, הפרקליטות הצבאית) ומשאבים לא מבוטלים. * **המידע היה ניתן בכל מקרה:** המשיב טוען שהמענה לא ניתן בעקבות הגשת העתירה, אלא לאחר מיצוי המאמצים לאתר את המידע. לשיטתו, תשובתו הייתה ניתנת באופן זהה, בין אם הייתה מוגשת עתירה ובין אם לאו, ולכן הגשתה לא הביאה לשינוי מהותי. * **לא נכלל במקרים חריגים:** המשיב מסכם כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק השתת הוצאות. **4. עקרונות משפטיים והחלטת בית המשפט:** * **כלל ההוצאות:** בית המשפט מזכיר את הכלל, כי בהיעדר נסיבות מיוחדות, לצד זכייה בדין, ראוי לפסוק את ההוצאות הריאליות של הצד הזוכה. מפורטות הנסיבות המשפיעות על קביעת שיעור ההוצאות: אופי ההליך, מורכבות המחלוקת, הסעד המבוקש, היחס בין הסעד המבוקש לזה שנפסק, היקף העבודה, ושכר הטרחה. * **זכאות להוצאות גם בנסיבות מסוימות של חזרה מהליכים:** בית המשפט מציין כי אף עותר שחזר בו מעתירתו עשוי להיות זכאי להוצאות, תוך בחינת האם הגשת העתירה הניעה את המשיב להעניק את הסעד, את שלב הדיון המוקדם בו נמחקה העתירה, ואת התנהלות העותר טרם הגשתה. * **חשיבות הניעת ההליך:** בית המשפט קובע כי "אכן, מסירת המידע המבוקש הושלמה רק בגדרי הדיון בעתירה. מצב דברים שונה יכל למנוע את הגשת העתירה." הוא מכיר בכך שנגרם עיכוב בקבלת המידע וכן הוצאות בעטיו של עיכוב זה, הצריכו את הגשת העתירה, גם בהיעדר מניע פסול מצד המשיב. * **היעדר "זכייה" מהותית:** בית המשפט מדגיש כי "מי מהצדדים לא 'זכה' במשפט", ההליך לא התנהל לגופו, לא הוגשו עיקרי טיעון ותיקי מוצגים, והעותרת לא תמכה את דרישתה להוצאות באסמכתא כלשהי. * **התחשבות במגפת הקורונה:** בית המשפט מייחס "משקל יתר" לטענות המשיב בדבר הידרשותו לעניינים דחופים הקשורים במגפת הקורונה. הוא מצטט פסיקה קודמת (עת"מ (ת"א) 14825-09-20) הקובעת כי מגפת הקורונה מכתיבה עיכובים ברשויות, ואין לראות בעיכוב שנוצר כעיכוב חריג המצדיק חיוב בהוצאות. * **מדיניות בתי המשפט המינהליים:** בית המשפט קובע כי מדיניות בתי המשפט המינהליים היא לחייב בהוצאות במקרים חריגים בלבד. * **היעדר חוסר סבירות או חוסר תום לב:** בית המשפט לא השתכנע כי המשיב פעל בחוסר סבירות או בחוסר תום לב. * **החלטה סופית:** לאור האמור, בית המשפט לא מצא לנכון ליתן צו להוצאות, וקבע כי "כל צד יישא בהוצאותיו". **5. עקרונות משפטיים וחידושים אפשריים:** * **החלת כללי ההוצאה על עתירות מינהליות:** פסק הדין ממחיש את החלת העקרונות הכלליים של חיוב בהוצאות משפט, כפי שהם באים לידי ביטוי בהליכים אזרחיים, גם על הליכים מינהליים, ובפרט עתירות לפי חוק חופש המידע. * **איזון בין חובת מתן המידע לבין נסיבות חריגות:** בית המשפט מקיים איזון בין חובת המשיב על פי חוק חופש המידע למסור מידע ללא דיחוי, לבין נסיבות חריגות (מגפת הקורונה, מורכבות הבקשה) שהשפיעו על יכולתו לעשות כן. * **תפקיד העתירה כ"דחק" להגשת המידע:** בית המשפט מכיר בכך שהגשת העתירה, גם אם לא הביאה ל"זכייה" מהותית, שימשה כגורם מאיץ לקבלת המידע, ומהווה נסיבה שיכולה להצדיק חיוב בהוצאות במקרים אחרים (כפי שמוזכר בפסק הדין בהתייחס לפסיקות קודמות). אולם, בנסיבות המקרה הנדון, נסיבות הקורונה גברו. * **קביעת "הוצאות ריאליות" מול "היעדר זכייה":** בית המשפט מציין את הכלל בדבר פסיקת הוצאות ריאליות, אך כאן, היעדר "זכייה" אמיתית (ההליך לא נתברר לגופו) והיעדר תמיכה בטענות ההוצאות, מובילים למסקנה שכל צד יישא בהוצאותיו. * **ההשלכות של מגפת הקורונה על הליכים משפטיים:** פסק הדין מדגיש את ההשפעה המעשית של מגפת הקורונה על אופן ניהול ההליכים המשפטיים ועל הציפיות ממסירת מידע. הוא מאותת כי בתי המשפט נוטים להכיר בעיכובים הנובעים מהמגפה כהסבר לגיטימי, ואינם רואים בהם בהכרח עילה לחיוב בהוצאות. זהו חידוש משמעותי בהתמודדות עם נסיבות כוח עליון. * **חוסר תום לב או חוסר סבירות כרף לחיוב בהוצאות:** קביעת בית המשפט כי לא הוכח חוסר סבירות או חוסר תום לב מצד המשיב, מהווה אינדיקציה לרף הגבוה הנדרש בדרך כלל לחיוב בהוצאות, במיוחד כאשר עילת החיוב היא עצם העיכוב ולא התנהלות פסולה. **לסיכום,** פסק הדין מבטא גישה פרגמטית ורגישה לנסיבות, כאשר הוא מכיר בעקרונות היסוד של חוק חופש המידע ובאחריות המשיבים, אך באותה עת מביא בחשבון נסיבות חריגות ומכבידות כדוגמת מגפת הקורונה. החלטה זו מהווה תקדים לכך שבנסיבות של מגפה עולמית, בתי המשפט יהיו נוטים יותר להכיר בעיכובים ובהשפעתם על היכולת למלא אחר חובות סטטוטוריות, מבלי להטיל באופן אוטומטי חיוב בהוצאות.