חדל"פ 58783-01-23

תקציר

השופט דחה את הערעור על פסק דינו של הנאמן בתביעות חוב, וקבע כי החלטת הנאמן הייתה חוקית. השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט לחדלות פירעון אינו לעקוף את שיקול דעתו של הנאמן, אלא לפקח על החלטותיו באיפוק, ולהתערב רק במקרים של סטייה קיצונית מהסבירות. במקרה זה, שאלת המפתח הייתה האם אנשים מסוימים קיבלו הלוואות, אשר הם הכחישו מכל וכל. המערערים הטוענים כי ההלוואות לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענותיהם, בפרט בכל הנוגע לעסקאות במזומן לכאורה. יתר על כן, הסכמי ההלוואה שהציגו המערערים נראו חשודים בשל אופיים הזהה, והעלו ספק לגבי אמיתותם. עוד ציינה השופטת כי חלק מהמערערים לא עמדו בחוקים הרלוונטיים הנוגעים למתן שירותי מטבע, דבר שהוסיף לספקות לגבי טענותיהם. ככלל, הגיע השופט למסקנה כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בדבר קיומם של החובות, והחלטת הנאמן לדחות את טענותיהם הייתה מוצדקת. עוד הורה השופט להעביר את פרטי המקרה להמשך חקירה של הרשויות הרלוונטיות. לבסוף חויבו המערערים לשאת במשותף בהוצאות הערעור, בסך 6,000 ש"ח, שישולמו בתוך 30 יום.