בג"צ 802/89

תקציר

העתירה מערערת על החלטת המשיב להפקיע, לאטום ולהרוס חלקים מבתי העותרים מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. המשיב ביסס את החלטתו על הודאה שהפלילה שכן של העותר 1 במעשי אלימות, לרבות הצתה במשרדי מס הכנסה בעזה. העותרים טוענים כי ההודאה אינה מודה בהצתה, ולכן ההחלטה מבוססת על הנחות שווא. השופט קדמי מצדד במשיב וקובע כי ההודאה מהווה עילה מספקת להחלטה והטעות היא טכנית. השופט אור והמשנה לנשיאה אלון חולקים על כך, ומציינים כי ההחלטה צריכה להתבסס על ראיות עובדתיות ולבטל את החלטת המשיב. לטענתם, הנמקתו של המשיב פגומה ויש לשקול אותה מחדש. פסק דין הרוב מקבל את העתירה, מבטל את החלטת המשיב בעניין בית השכן ומורה על עיון חוזר במצב העובדתי. המשיב חויב בהוצאות בסך 2,000 ₪ בגין העותר 1.