ע"א 1002/15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, ולא מצא עילה להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. ממצאיו של בית המשפט המחוזי באשר לאופי העסקאות הנדונות נתמכים בראיות ובעדויות, ובית המשפט מסכים עם המסקנות המשפטיות שהושגו. יודגש כי אדם אינו יכול להעביר יותר ממה שיש לו, ומאחר שהמוכר לא העניק הלוואה, רישום המחאת הזכות לפרוע אותה אינו תקף. בית המשפט דוחה גם את טענות המערער בדבר הנמקתו של בית המשפט המחוזי לפי סעיף 86(א) לפקודה, שכן היא מיותרת ונלווית לפסק הדין. זאת ועוד, ניסיונה של המערערת לאפיין מחדש את התקבולים כפירעון הלוואת בעלים, שאינה חייבת במס, נעדר ערך ונתפס כניסיון להתחמק ממס. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 30,000 ₪. סגני הנשיא א' רובינשטיין וי' דנציגר מסכימים עם פסק הדין.