ע"ב 8010/01

תקציר

על בית המשפט להכריע האם התובעת זכאית לקצבת שאירים מקופת הנתבעת, כידועה בציבור של המנוח. אין חולק כי התובע והמנוח היו ידועים בציבור בין השנים 1985-1995, עת אושפז האחרון. שאלת המפתח היא האם הם נשארו ידועים בציבור עד מותו בשנת 2000. בית המשפט מוצא כי מעברה של המנוחה לבית אבות לא היה רצונה של התובעת, ואינו מהווה פרידה. למרות ההפרדה הפיזית, המשיך התובע לבקרו, לכבס ולשוחח עמו בטלפון. בית המשפט מקבל כי ביקורים אלה הופסקו מאוחר יותר שלא מרצון, בשל התנהגותו של בנו של המנוח, ולכן יש להתעלם מהם. בבואו לפרש את התקנות הרלוונטיות, על בית המשפט לשקף את הדינמיקה המשתנה של מערכות יחסים מודרניות ומבני משק בית, ולא להתמקד רק בשאלה האם בן הזוג הגברי היה המפרנס העיקרי. בנסיבות אלה, ובגילם המתקדם של שני הצדדים, מגיע בית המשפט למסקנה כי התובע והמנוח נותרו ידועים בציבור עד יום מותו. לפיכך, התובע זכאי לקצבת שאירים מיום פטירתו, וכן להוצאות משפט. על הנתבע לשלם אותם תוך 30 יום.