ת"א 2273/07

תקציר

מדובר בתביעת שטרות המבוססת על שמונה שיקים, בסך 25,000 ₪ כל אחד, אותם פדה הנתבעת לבקשת התובעת. התובע הגיש שיקים אלה להוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל, אך הנתבע התנגד בטענה כי השיקים ניתנו לפירעון הלוואה מהתובע. הנתבע לא התייצב לחקירה על תצהירו, ולכן גרסתו לאירועים לא נלקחה בחשבון. בהתנגדותו טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה משום שהשיקים לא הוצגו לביצוע לפי חוק הלוואות חוץ בנקאיות. התובע, הנחשב ל"מלווה", טען כי נתן לנתבע הלוואה בסך 200,000 ₪, שלא נפרעה. על פי החוק, על המלווה לעמוד בהוראות מסוימות הנוגעות לכריתת הסכם ההלוואה ומימושו, לרבות הדרישה שההסכם יהיה בכתב והחובה לגלות את פרטי ההלוואה. עם זאת, הוראות אלה אינן חלות אם המלווה נותן את ההלוואה מדי פעם ולא באמצעות עיסוק. במקרה דנן, מקובל כי התובע אינו עוסק במתן הלוואות וכי סעיף 2 לחוק, המחייב הסכם בכתב, אינו חל מאחר שהסכם ההלוואה לא היה בכתב. בית המשפט בחן האם התובע עמד בדרישות סעיף 8 לחוק, המחייב את המלווה למסור פרטים ספציפיים בתביעתו. נמצא כי התובעת אכן עמדה בדרישות אלה וכי טענות הנתבעת נדחו. מאחר שלא הייתה מחלוקת על קיומה של ההלוואה או על כך שלא נפרעה, קיבל בית המשפט את תביעת התובעת במלואה. כתוצאה מכך, חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 200,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כמתחייב בחוק ממועד פדיון כל שיק. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והוא מיום 23.7.2009.