בר"מ 4089/24

תקציר

המשיב טען כי אין בסיס משפטי לבקשה וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי העמיד בפניהם שתי אפשרויות: תיקון ההליך או מתן תשובה משלימה, אותה מילאו. באשר לאי הארכת רישיונם של חלק מהמתנדבים, הסביר המשיב את העיכובים כתוצאה מהמלחמה וכי הרישיונות הוארך בסופו של דבר. המבקשים לא הסכימו וטענו כי התשובה אינה מספקת. בית המשפט המחוזי דחה פעמיים את בקשות המבקשים להמשך ההליך, וציין כי ההליך הסתיים וכי יש לנקוט כל פעולה נוספת מחוץ למסגרת החוקית הנוכחית. לאחר מכן ערערו המבקשים על החלטה זו, אך הערעור כוון כנגד החלטה שהתקבלה בהליך מינהלי ולא הצדיק מתן רשות ערעור. מאחר שהמבקשים גם לא ערערו על ההחלטה עצמה או על בקשת הביזיון, ולאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי והתוצאה המעשית, החליט השופט שלא להמשיך ולדון בסוגיית ביזיון בית המשפט ודחה את הבקשה. השופטת הדגישה את חשיבות הדאגה לצורכי ניצולי השואה והכירה בכך שהמשיבים האריכו בסופו של דבר את רישיונות הישיבה של המבקשים. מאחר שלא התבקשה תגובה, לא נקבע צו להוצאות בפסק הדין.