ע"א 782/88

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגישו המערערים מס' 1 ו-2 נגד המשיב לפיצויים בגין הפקעת קרקע בשטח של כ-13 דונם בהוד השרון, עליה בנה המשיב מגורים לעולים. המקרקעין נרשמו על שם תושב ארה"ב ולאחר מכן הועברו למערערת מס' 2, אשר הגישה תביעה לסילוק המשיב מהמקרקעין. המשא ומתן בין הצדדים נכשל, והוביל את המשיב לקבל אישור להפקיע את הקרקע לצרכי ציבור. בעקבות זאת מכרה המערערת מס' 2 חלק מהמקרקעין למערערת מס' 1. משנכשל המשא ומתן לפיצויים, הגישו המערערים את התביעה הנוכחית. בית המשפט המחוזי קבע כי המערערים זכאים לפיצוי על בסיס שווי הקרקע בניכוי המבנים. המערערים ערערו על החלטה זו, ובית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורם. בית המשפט קבע, כי המערערים אינם זכאים לפיצוי בגין המבנים שעל הקרקע, אלא צריכים לקבל פיצוי בגין כל השטח המופקע של 12,951 מ"ר. באשר לגובה הפיצויים, קבע בית המשפט כי על המערערים לקבל ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה לתקופה שממועד ההפקעה ועד אפריל 1977. עוד קבע בית המשפט כי המערערים זכאים לבחור בין קבלת פיצוי בגין הפסד דמי חכירה לפי פקודת המקרקעין לבין פיצוי לפי החוק לתיקון חוק הרכישה לצרכי ציבור, כפי שפורש בפסק הדין. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את גובה הפיצוי על פי בחירת המערערים. לבסוף, בית המשפט לא התערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין שכר טרחת עורך דין, והורה למשיב לשלם את הוצאות המערערים.