עמ"נ 48716-03-21

תקציר

השופט דחה את הבקשה לסעד זמני, וקבע כי המבקשת – מבקשת מקלט הטוענת כי היא סובלת מרדיפה בארץ מוצאה בשל נטייתה המינית – לא עמדה בשני התנאים המצטברים הנדרשים כדי שהבקשה תצליח. ראשית, סיכויי הצלחת ערעורה אינם גבוהים. השופטת ציינה את מקצועיותו ומומחיותו של בית המשפט בטיפול בתיקים מסוג זה וקבעה כי סיכוייו של המבקש להצליח בערעור פוחתים בשל פסק הדין המפורט והמנומק שעליו מכוון הערעור. שנית, מאזן הנוחות אינו לטובת המבקש. המבקשת לא סיפקה ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענותיה בדבר רדיפה או להוכיח כי לא תוכל להעתיק את מקום מגוריה בארץ מוצאה לאזור בו לא תהיה בסיכון. כמו כן, כל נזק פוטנציאלי שייגרם מדחיית הבקשה לסעד זמני אינו בלתי הפיך. השופט הדגיש כי התנהלותו של המבקש עצמו, שהתאפיינה באיחור, השפיעה על התוצאה. חוסר שקידתה של המבקשת בהבאת ראיות מכריעות והכרעתה העצמית – שהותה בארץ שלא כדין – פעלו אף הם לרעתה. השופט הדגיש את שיקול הדעת הרחב המוקנה לרשות המשיבה בתיקי מקלט ואת תפקידו המצומצם של בית המשפט, שהוא להתערב רק כאשר החלטת הרשות אינה סבירה, שרירותית או מפלה. החלטת המשיב בתיק זה נמצאה בתחום המקצועיות והמומחיות, וטיעוני המבקש נשמרו לדיון בערעור. המבקש חויב בהוצאות המשפט של המשיב, ונקבע דיון מקדמי בערעור.