ת"צ 53101-06-16

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את הבקשה לתביעה ייצוגית בעניין המע"מ המוטל על דמי ביטול עסקה משום שאין אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות של עובדה או משפט יוכרעו לטובת הקבוצה הייצוגית. השופט ביסס את החלטתו על המסקנה כי דמי הביטול חייבים במע"מ שכן הם מסווגים כשירות הניתן על ידי עוסק במהלך העסקים. דמי הביטול הם תשלומים המשולמים לעוסק בגין ביצוע פעולה לטובת הצרכן, לרבות פעולות מנהליות לאחר ביטול רכישה, ובכך מהווים שירות לפי חוק מס ערך מוסף. הן נחשבות גם לעסקאות עסקיות משום שהן חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים הצרכנית המסחרית וכרוכות באותה עסקה בסיסית. למרות שדמי הביטול הם חובה וקבועים בחוק, הם עדיין מסווגים כמחירים ולא כמיסים מכיוון שהם מותנים בבחירת הצרכן וקשורים ישירות לשווי הנכס הנרכש. יתרה מכך, השופטת טענה כי דמי הביטול, לרבות רכיב המע"מ, מוצדקים שכן הם משרתים מספר מטרות, כגון הרתעת ביטולים מיותרים, הגברת אמון העוסק-הצרכן ופיצוי העוסקים בגין הוצאות הנהלה. לבסוף, הדגישה השופטת כי גביית מע"מ על דמי ביטול אינה מביאה לכפל מס, שכן המע"מ נגבה בנפרד בגין המוצר והשירות שניתן בעת הביטול. החלטת השופט הושפעה גם מכוונתו של המחוקק ומהנסיבות הסובבות את השימוש בדמי ביטול.